פקחי את עיניך-פרק שני

מאז אותו יום אשלי השתנתה,היא לא זכרה דבר מין אותו יום כמובן,אבל בכול זאת היא השתנתה,היא נהייתה טיפוס סגור,וכול יום בלילה לפני השינה היה נדמה לה שמישהו לוחש לה מעבר לגבה את אותו המשפט כול פעם…
״עכשיו זה תורך,אשלי,עכשיו זה תורך…״
וככה זה נמשך,שלוש שנים תמימות,לאט לאט חברותיה התייאשו ממנה,עכשיו,היא לבד,לגמרי לבד…
~~בוקר~~
״אשלי!!!אני צריך לדבר איתך!!!!!״
אשלי לא ענתה
״אשלי,עכשיו!!!״
אשלי הוציא את רגליה מהמיטה וירדה למטה…
כשהגיע למטה ראתה את אבי ואת אימה יושבים על הספה…
״שבי״אמר אביה
היא התיישבה
״את יודעת שקשה לנו…״התחילה אימה
״מאוד קשה..״הוסיף אביה
״אז החלטנו״אמרה אימה
״שנינו ביחד״אמר אביה
״לשלוח אותך לפנימיה״אמרו שניהם ביחד וראו על פניהם שהם חוששים מתגובתה
״אוקי,מתי?״שאלה אשלי
״עכשיו״אמר אביה
״אבל לא ארזתי תיק״אמרה עם טיפת דאגה אשלי
״הם ידאגו לך…״אמרה אימה ולפתע נשמעה צפירה מבחוץ
״ההסעה שלך הגיעה״אמרו הוריה
״להתראות״אמרה אשלי
״להתראות״ענו הוריה
ומשום מה עברה בה צמרמורת למשמע מילה זו…
היא עלתה על המכונית במחשבה שזה בסך הכול עוד בית ספר,שהדבר היחיד ששונה בו הוא שישנים בו…
טוב,בואו נגיד שהיא רחוקה מלהיות צודקת…