"פעם האמנתי באושר"- פרק 3: הכל יהיה בסדר
"תום זה בלתי אפשרי ואתה יודע את זה!" אמר בזעם הניצב פרקר. ובין רגע חזר בו מהרצון להעניק לתום את התיק. תום פשוט לא מתאים לעבוד כשוטר, הוא רודף צדק, אמיתי, ישר כמו סרגל ומאמין לעולם. הוא עדיין ילד.
"הניצב פרקר, הנערה הזאת היא העדה היחידה שיש לנו! אם אתה לא מוכן לזה אז התיק ייסגר מחוסר ראיות" ענה בלחץ תום הוא לא רצה שעבודתו במשטרה והמשך דרכו של אביו תסתיים. לא כך.
********
כמה פעמים שמעתם את המשפט, הכל יהיה בסדר?
כל פעם,
כל הזמן,
כל שעה,
כל דקה,
כל שנייה,
תמיד יהיו כאלה שיגידו את המשפט הזה, כאילו הוא לא שטותי, כאילו הוא לא סיפור אלף לילה ולילה. כאילו הכל יהיה בסדר.
אפשר לחלק את בני האדם באשר הם לשניים: אלה שמאמינים במשפט הזה, ואלה שלא.
אני מהסוג השני.
איך הכל יהיה בסדר?
אנשים נעלמים העיירה הזאת, אנשים מתים בעיירה הזאת.
אני לא רוצה להיות אחת מהם.
אני לא רוצה.
*********
תום מהורהר.
הוא לא מבין, בעצם הוא כן מבין.
הוא מבין כלום.
הוא מתיישב על כיסאו בפינתו המשרדית, מסתכל על תמונת אביו.
"מה אתה היית עושה אבא?" שואל בלבו.
"אין לי שום מושג מה לעשות אבא" חושב"הניצב פרקר אומר שאני ילד, שאני טהור מידי, רודף צדק מידי, תמים מידי, שאני תום מידי." תום מפנה מבט לנעליו, הן בצבע בז'.
"חשבתי שאלה תכונות שמתאימות לשוטר" ממשיך לדבר אל תמונת אביו בלבו. "אמרת לי פעם , טומי בשביל להיות שוטר אתה צריך להיות אתה, בשביל להיות שוטר אתה צריך אומץ תשוקה לצדק ולא לפחד מהמוות." הנעליים של הניצב ריבר במותו היו בצבע בז'.
"הניצב פרקר אומר שזה לא מספיק" תום חושב עם דמעות בעיניו "שיקרת לי?"
"או שהניצב פרקר לא רואה את מה שאתה ראית" דמעה זלגה על לחיו של תום.
" שאני טוב, שאני אוקי, שאני מסוגל ליותר, שאני תום. תום ריבר. ושזה מספיק?"
הניצב ריבר הוא האבא של תום.
"למה אני לא אתה אבא? למה אני לא הניצב ריבר? למה אני רק תום?"
*******
אני מהסוג השני, כבר אמרתי את זה אני יודעת.
האנשים בעיירה הזאת הם מהסוג הראשון, הם מאמינים שהם באמת יהיו שמחים.
מתישהו.
אם רק יאמינו מספיק.
הם בוכים, צועקים, רבים, כועסים, מעליבים ופוגעים כל יום וחושבים שיהיה בסדר , שזה יעבור.
הם לא מבינים שזה עניין של בחירה?
למה הם מחנכים את הילדים שלהם כך? אומרים להם שהאושר הוא במרחק נגיעה, אומרים שהכל יהיה בסדר.
*******
תום קם מכיסאו והולך לעבר הנערה.
לחקור אותה עוד פעם אחת אחרונה, לפני שהניצב פרקר ושאר העיירה יאשימו אותה ויעמידו אותה לדין. זה לא צודק לדעתו, היא בסך הכל נערה, נערה שכל חייה לפניה ומה שיקטע את חייה זה חוסר יכולתו להיות שוטר אמיתי. כמו אבא שלו.
הוא נכנס לחדר החקירות, הסתכל עליה והיא עליו.
"לא נמאס לך לחקור אותי כבר שבועיים?" שאלה.
"לא" אמר
"אז למה אתה כאן?" שאלה בחינניות "לא נמאס לך? יש תיקים קלים יותר שם בחוץ".
תום הסתכל עליה.
"הם יעמידו אותך לדין, כולם ינדו אותך, חייך יהרסו וכל זה רק בגלל חוסר ראיות. רק בגלל שאני לא מספיק טוב"
היא הסתכלה עליו, שפתיה התעקלו מעלה לחיוך עצוב. זו הפעם השנייה שחייכה אליו ושוב יש לו את התחושה המוזרה הזו.
"תום הכל יהיה בסדר" ענתה והסתכלה עליו.
*******
יכול להיות שהעיירה הזו השפיעה עלי.
יכול להיות שאני מהסוג הראשון.
תגובות (0)