פנמיית האהבה(שומרי הסוד)-פרק 17

-נקודות המבט של ספיר-

״אני לא מאמינה שאני הייתי איתך כל הזמן הזה!!!!״ צעקתי על תומר ״באמת?!?!״ הוא צעק עלי חזרה ״כן, אני לא מאמינה שנגררתי לזה!!״ צעקתי עליו חזרה הוסתובבתי והלכתי.
׳כל הזמן הזה לא שמתי לב שהוא מנצל אותי!?!?, לא ראיתי שהעניים החומות המדיהמות שלו מבלבלות?!?, איך הרגתי את יובל?!?!, איך הייתי כל כך טיפשה?!?!׳ המחשבות האלו שהיו בראש שלי לא עזבו אותי ׳לפחות עכשיו הבנתי שעשיתי טעות׳ חשבתי לעצמי אני בדרך! לחזרות של התחרות כישרונות שהולכת להתקיים בעוד 3 ימים בנשף הפורים, אני הולכת לשיר בתחרות הזאת,אני מקווה שאני ינצח.
״את בסדר?!?!״ שובל שאלה אותי ״כן,הכול מעולה..״ עניתי לי למרות שידעתי שעם היא הייתה יודעת מה עובר עליי עכשיו היא הייתה מבינה שאני משקרת ״בטוחה?!?״ היא המשיכה לחקור אותי ״כן, פשוט גליתי דברים ש…״ הפסקתי ״ש…, מה?!?!״ היא שאלה אותי ״כלום, אני צריכה ללכת לחזרות!!״ אמרתי לה את האמת והמשכתי בדרכי.

הדלת החומה של האולם של הפנמייה היה פתוח בתוכו היו מלא אנשים שאני לא מכירה,אף אחד מהחברים שלי לא היה שם ״נעים מאוד, אני שיר!״ נערה עם שער אדום ניגשה אליי ״נעים לי גם, אני ספיר״ עניתי לה ״נעים מאוד, גם את זמרת?!?״ היא שאלה אותי ״כן״ עניתי לה בקצרה בגלל שראיתי את אמילי באופק ורציתי לגשת אלייה ולהתנצל אלייה על מה שעשיתי לה אתמול.
״אני צריכה ללכת״ אמרתי לשיר והתקרבתי לאמילי, ״מה את רוצה?!?״ אמילי שאלה אותי כשהייתי ממש ליידה ״להתנצל!״ אמרתי לה את האמת ״טוב אז מהר, אין לי זמן!!״ היא אמרה במהירות כאילו שהחבר שלה מחכה לה עכשיו ״אני מתנצלת!״ אמרתי לה במהירות והתכוונתי לכל מילה ומילה ״על מה?!?״ היא עשתה את עצמה ״על אתמול..״ עניתי לה ״מה קרה אתמול?!?״ היא המשיכה לעשות את עצמה ״שרבתי איתך מכות…״ עניתי לה את האמת ״ההתנצלות התקבלה..״ חיוך של ניצחון התפרס על פנייה של אמילי ״אני צריכה ללכת״ לא הרגשתי בנוח וחזרתי לשיר.
״היי!״ אמרתי לשיר ״עופי ממני!!״ היא אמרה לי ״מה קרה?!?״ שאלתי אותה ״אני לא רוצה ש..״ היא הפסיקה באמצע ״שמה?!?״ שאלתי אותה ״שתהרגי אותי!!!״ היא צעקה עליי ולכן כולם שמעו את זה ״נכון!!!״ אמילי התקרבה אלינו ואמרה ״תזהרו ממנה!!״ כמה נערים שאני לא מכירה התרחקו ממני.
׳מה קורה פה?!?!, הם עלו על תומר?!?!׳ חשבתי לעצמי כשהתחלתי לרוץ לכיוון החדר שלי.

פתחתי את הדלת של החדר שלי התיישבתי על המיטה שלי והתחלתי לבכות כל מה שקרה לי עלה וצף, כסוף סוף הדמעות הפסיקו אופק החבר הכי טוב שלי בפנימייה נכנס ואמר לי ״רוצחת!!!״ וטרק את הדלת אחריו. אחרי שהוא הלך המשיכו הדמעות לזלוג.׳אני לא יכולה יותר!!׳ חשבתי לעצמי.
׳בגג יש יותר אוויר׳ חשבתי לעצמי ועליתי על הגג, הגג היה גבוהה במיוחד אבל לא פחדתי כשהגעתי לקצה הרגשתי שאני נופלת ושאין לי שיווי משקל ״אעעעעע, הצילו״ צעקתי לעבר כמה נערים שראו אותי מלמטה ״תמותי,מפלצת!!!!״ הנערים אמרו והלכו.
זהו זה אני תקועה פה בגג הזה בי שמים וארץ עוד שנייה נופלת ומתה אבל הדברי שהנערים האלא אמרו עשה לי משהוא, החלטתי לעשות את הדבר של חשבתי שאני יעשה אי פעם עזבתי את קצע הגג ונפלתי, ידעתי שזאת התאבדות אבל זה בדיוק מה שרציתי אני בדרך אל הרצפה הקשה והמוות שהולך להיות לי עוד מעט צעקתי ״ביי עולם!!!!״
-N.K-