פנימיית אוקספורד – פרק 1

קארין נימנמה לה במושב מאחורה בזמן שההורים שלה דיברו ביניהם, הם היו בדרכם לפנמיית קיץ בה תשהה קארין במהלך הקיץ, ותלמד .
הדרך הייתה ארוכה, ככה קארין שיערה לאחר שקמה, כי ישנה זמן רב .
הורייה העירו אותה כשהיו קרובים למקום .
" אני רק רוצה להבין דבר אחד, אני אשהה בפנימיית אוקספורד, כל הקיץ ? "
אמא סיבבה את מבטה מהדרך אל קארין " כן בהחלט, אם את חושבת שאת יכולה להדרדר ככה בציונים שלך, אז את ממש טועה גברתי הצעירה, והגיע הזמן שתתקני את מה שעשית – "
אמה של קארין קשקשה על עוד כל מיני דברים אבל קארין לא הקשיבה לכל דבריה הארוכים של אמה והחליטה לחזור לנמנם, לפחות עד שיגיעו .
כשהורייה של קארין הודיעו לה לפני כשבוע שהיא נוסעת " לבלות " את כל חופשת הקיץ שלה בפנימייה, ובעיר אוקספורד, היא ממש לא עיכלה את זה ואף שנאה את הידיעה הזו, היא הבינה שלא תוכל להיות עם ידידיה במהלך החופשה ועוד יותר שלא תוכל להנות ממנה כמו שעשתה בכל חופשה .
" הגענו ! " קארין התעוררה מהצעקה של אביה ומיד הציצה בחלונה . היא הייתה קרובה כל כך לחלון עד שאפה נגע בו והרגיש את החום שהחלון ספג מהשמש . מזג האוויר בחוץ נראה נהדר, אבל מסביב היה ריקני מדי, רק דשא ועשבים, אבל קארין עוד לא הבחינה בפנימייה ולכן החליטה לצאת ולמצוא את הבניין הפנימייה כדי שתוכל לבחון גם אותו .
הוריה יצאו אחרייה מהאוטו והוציאו מהתא האחורי את הדברים החשובים שהייתה צריכה, בגדים, נעליים, ציוד לימודי ועוד, והכל היה ארוז במזוודה וכמה תיקים .
לאחר שהוריה נתנו לה את המזוודה והושיטו לה את התיקים בשביל שתסחב אותם, פנתה קארין לבחון את הפנימייה ששעריה היו נעולים ולכן האוטו נעצר בשביל בחוץ .
הבניין היה עטור בדגלי הסמל שלו, אריה עליו כתר האוחז במגן, והרקע היה אדום . הבניין עצמו היה עצום ואפור, שהראה את המקום כמכובד ויוקרתי .
במבט ראשון, קארין חשבה שזהו כלא שאליו שלחו אותה הוריה, אבל אט אט הבינה שמגודלו העצום תחשוב שזוהי תהיה ההרפתקה של הקיץ שלה, היא תגלה חדרים חדשים, מרתפים מעניינים, ועוד כל מיני .
אביה הניח על כתפה את ידו והיא שמעה את נשיפת האנחה שלו " תקשיבי קארין, אנחנו רוצים שתדעי, אני ואמא, שאנחנו הבאנו אותך לפה למטרה טובה, לא שתסבלי כל הקיץ אלה שתלמדי ותצליחי, ואם באמת תצליחי, אנחנו מבטיחים לך שבשבוע הראשון של הלימודים אנחנו טסים לקנדה כמו שתמיד רצית " . המשפט האחרון של אביה גרם לקארין לחייך ולרצות ללמוד, משהו שאף פעם לא רצתה ונכשלה בו לא פעם . " אני אעשה הכל בשביל לטוס לקנדה " אמרה בחיוך ופנתה לכיוון הפנימייה " בהצלחה ! " צעקה אמה וקארין נחרה בבוז והמשיכה ללכת, בלי להסתובב אלייה .
היא שמעה את מנועי האוטו נדלקים ואט אט מתרחקים, וכך היא מצאה את עצמה מהססת מתי ללחוץ על הפעמון שבשער .
מהשער היא יכלה להציץ אל מה שמאחוריו, היא ראתה כיכר מזרקה, ומסביב שביל, שלפי מה שקארין הבחינה, השביל הוביל מהשער עד לדלת הפנימייה, ומסביב הייתה צמחייה רבה שגדרה אותה הגדר החומתית .
בסופו של דבר, בנשימה עמוקה, צלצלה קארין וחיכתה שהשער יפתח ומלמלה לעצמה " בהצלחה קארין " ואז בחיוך קטן הוסיפה " הכל בשביל קנדה " .