פנימייה למחוננים- פרק 3

נקודת מבט ברוק:

כשנכנסנו לחדר היה אפשר להרגיש שכדי לי לברוח. דינה ואנה נעצו בי מבטים כועסים, אלקסיס יצאה החוצה, נייט נקרא לעזור למנהל במשהו וג׳וש עמד נשען על הקיר בכניסה לחדר. "אז ברוק," אמרה אנה, "את נהנית?"
"כן," עניתי והתחלתי לפרוק את המזוודה שלי, "מאוד." הוספתי. דינה נעמדה לידי.
'אנחנו ממש שמחים שאת נהנית." אמרה. אלוהים, עומדים לשחוט אותי.
"הי, ברוק, יכול להיות שלקחת לי את החולצה הסגולה?" דבי פרצה לחדר ואחריה ווילו, מייק ואמבר. ג׳וש זינק, דינה הזדקפה ואנה תפסה חזק בשידה.
"צאו מפה." דרש ג׳וש. ווילו גלגל את עיניו, מייק ואמבר נראו קצת לחוצים.
"למה?" שאלה דבי, היא הוציאה מהמזוודה שלי את החולצה הסגולה שלה.
"ברוק, תעיפי אותם מהחדר." ביקשה אנה, יותר נכון דרשה.
"תירגעו, הם לא נושכים אף אחד." אמרתי בתגובה. ואז נייט נכנס לחדר.
"מה הם עושים פה?" שאל.
"רק הבאתי משהו ששכחתי." ענתה דבי בלחץ, היחיד שלא היה מפוחד מבין בני ה-14 היה ווילו.
"יופי. עכשיו צאו מפה." אמר בכעס.
"תגידו, אתם נורמליים?! הם לא חיות." הערתי. דינה העיפה לעברי מבט כועס.
"יש דברים שאת לא יודעת." אמרה.
"יש לכם בעיה או משהו?! צאו מפה!" צרחה אנה. הילדים התחילו להתקדם לכיוון הדלת, ווילו עצר ממש מול נייט.
"ביי, ברוק," אמר ווילו בהתגרות, "היה נחמד, נבוא עוד פעם מתישהו." נייט איגרף את ידיו, הוא היה עצבני.
"ווילו די." אמר מייק, אחרי כמה שניות בני ה-14 כבר לא היו בחדר.
"שלא תעזי להכניס אותם לפה שוב." אמרה דינה.
"למה?" דרשתי לדעת.
"יש ריבים בין 16 ל14." ענה ג׳וש.
"אני 16, אני רוצה לדעת למה יש ריבים." אמרתי.
"עושים פה תחרויות כל הזמן, יש ריבים ותגרות חופשי." סיפרה אנה. ואז אלקסיס נכנסה לחדר.
"מדוע ולמה בני 14 יצאו מהחדר שלנו?" שאלה בבלבול.
"דבי הכניסה אותם." עניתי.
"שלא יקרה שוב, ברוק. רוצה להיות חלק משלנו? תביני ש-14 זה לא טוב. כמו כולם את בסוף גם תשנאי אותם." אמרה אלקסיס בכעס, לא האמנתי שאפילו היא חיה בסרט הזה.
"אתם מגוחכים." פסקתי. ג׳וש הסתכל בשעון שלו.
"רוצה לראות מה הולך בין 16 ל14? מחר יש את האולימפיאדה שאנחנו מנהלים פעם בחודש או חודשיים. נראה אותך שם." אמר ג׳וש ואז הוא יצא מהחדר. אלוהים…

אני לא מאמינה שבאתי לדבר הזה. בני ה-15 היו שופטים, הם לא היו חלק מהריבים. דינה התקרבה אליי. "כל הכבוד." אמרה, השמש הייתה חזקה, לא היה לי כוח לנשום.
"תחרות מספר 1," קרא ילד ננסי בן 15, "משוך בחבל!" כל הילדים תפסו בחבלים והתכוננו, אפילו אני. קלטתי את דבי, היא נראתה לחוצה. "מוכנים? התחילו!" ואז התחילו הצעקות.