פנימייה למחוננים- פרק 2

נקודת מבט דבי:

מייק, רבל, ג׳ודי, שרי, קורנית, פיית׳, קונבוס, מלאני, טוני ודרייק. קומץ השמות הקטן שאני זוכרת מכל הילדים בגיל 14 שלחצו את ידי. אחרי מסע ארוך בסביבה נכנסתי עם רבל ומייק לחדר שלי סוף סוף. בחדר עמדה נערה חמודה ונמוכה עם שיער חום בהיר ועיניים חומות נוצצות והחזיקה בידה ספר עבה. ״היי, אני אמבר.״ הכריזה בחיוך.
״היי,״ החזרתי. ״אני דבי.״
״החדר די קטן, שלושתינו ביחד בחדר הזה. אנחנו קוראות לו החדר השמח, כל מי שרוצה לחייך או צריך עזרה או סתם רוצה לקשקש בא לפה.״ סיפרה לי. הסתכלתי לצדדים, החדר נראה כמו גן ילדים- הקיר היה צבוע בורוד בהיר, היו תמונות וציורים של כל מיני דברים כמו פרחים, פרפרים או אפילו נסיכות. ״וזה,״ היא הושיטה לי את הספר, ״ספר החוקים שלנו.״
״אוקיי…״ על הכריכה הוורודה היה כתוב בלבן: ״חוקי החדר השמח 21.״ פתחתי את הספר. לא יודעת למה חיכיתי, אולי שאסור להיות עצובים או משהו כזה אבל היו שם רק ציורים שמחים.
״יש לנו רק חוק אחד: לא משנה מה קורה, בסופו של יום- תמיד למצוא את האור שבקצה המנהרה ולחייך.״ רבל אמרה. דפיקה נשמעה על הדלת, מייק פתח אותה.
״החדשה הגיעה?״ נער נכנס, היה לו שיער שחור יחסית ארוך שכיסה את עינו הימנית וקצת מפניו, הוא היה בהיר והיו לו עיניים כחולות בהירות. הוא הלחיץ אותי קצת אבל האמת? זה דווקא היה נראה טוב.
״אני דבי.״ אמרתי בחיוך
״ווילו.״ הוא לחץ את ידי. ״אני בחדר עם מייק, פה ממול. יהיה לך כיף פה.״ אמר.
״הבאת את זה?״ שאלה רבל והתיישבה על מיטה עם סדינים של סינדרלה.
״כן.״ ענה ווילו, הוא הוציא מכיס הסווצ׳ר שלו (אלוהים, איך הוא יכול להיות עם סווצ׳ר בחום כזה?!) שני חטיפי שוקולד. הוא נתן אחד לרבל ואת השני לאמבר.
״לרבל ולאמבר יש חולשה לשוקולד. והיחיד שיכול להשיג שוקולד זה ווילו.״ מייק סיפר לי, ״פעם היינו צוחקים על זה אבל מסתבר שיש יתרונות בזה שאחת המורות מחבבת את ווילו יותר ממה שהיא אמורה לחבב תלמיד.״
״הרבה יותר.״ אישרה רבל ופתחה במהירות את החטיף שלה.
״את רעבה?״ שאל אותי ווילו. עמדתי להגיד לא, אבל רק אז הבנתי שני גוועת ברעב.
״כן.״ הודיתי.

חדר האוכל היה ענק, היה כל סוג אוכל שרק חשבתי עליו. ברגע שקלטתי את ברוק ליד עמדת השתייה התחלתי לרוץ אליה. ״ספרי, שתפי ודברי.״ אמרתי לה.
״טוב, אז יש את ג׳וש, דינה ואנה שדי מתעבים אותי, אין לי מושג למה. יש את אלקסיס שהיא מאוד חמודה, היא הבת היחידה שנחמדה אליי שם. ויש את נייט כמובן שהוא גם נסיך כזה.״ סיפרה בקצרה. לקחנו את המגשים העמוסים שלנו והתיישבנו בשולחן אחד פנוי, ״מה איתך?״
״רבל ואמבר חמודות בטירוף, הן חייכניות ומלאות שמחת חיים. ויש גם את מייק שהוא בדיוק אותו דבר רק יותר חנוני ורציני. ויש…״
״את החמוד הזה שנועץ בך מבטים.״ ברוק התפרצה לדבריי, ״הוא נראה קצת כמו רוח רפאים אבל זה מגניב כזה.״ הוסיפה. הסתכלתי אחורה, ווילו עמד ליד הטוסטים וחייך אלינו. סימנתי לו לבוא לשבת איתנו.
״כן. זה ווילו, הרגע הכרתי אותו אבל אני רועדת.״ סיפרתי לה והתחלתי לשתות מהמיץ שלי.
״אלוהים אדירים, את מאוהבת בווילו!״ היא לחשה לי. התחלתי להיחנק, ברוק צחקה וטפחה על גבי. ״אלוהים, זה כזה חמוד! זאת הדוגמא הכי טובה לאהבה ממבט ראשון.״ הוסיפה בשקט. ואז ווילו התיישב, אני הפסקתי להיחנק וברוק הפסיקה לצחוק.
״היי דבי, הכרת חברים חדשים?״ נייט התיישב ליד ברוק.
״אממ… כן. אני מנחשת שווילו ואתה כבר מכירים.״ אמרתי. נייט הפסיק לחייך לרגע, גם ווילו לא נראה מאושר.
״כן, אנחנו כבר מכירים.״ אמר ווילו בשקט. הסתכלתי על ברוק, לא היה קשה להבין, חברים שלה וחברים שלי לא יהיו חברים…