פנימייה למחוננים- פרק 1

נקודת מבט ברוק
הפנימייה הייתה ענקית, מפוארת, עם ציוד טכנולוגי אבל גם עם המון פרחים, דשא ועצים. נער אחד רץ אלינו, הוא נראה כמו סמיילי עם החיוך הענק על הפנים שלו. דבי הייתה בהלם, היא העבירה את מבטיה בינו לבין הפנימייה, המומה משניהם. "היי," אמר הנער, "אני מייק, ברוכות הבאות." הוסיף.
"היי…" דבי לחשה, תקעתי לה מרפק בצלעות.
"היי, אני ברוק וזאת דבי." אמרתי, לחצתי את ידו, דבי רעדה אבל גם היא לחצה את ידו.
"מייק, לקחת את הכדורים שלך?" נער אחד שאל, הוא ועוד נערה התקרבו אלינו. הנער היה חתיך, בלי שום ספק. היה לו שיער חום בהיר, עיניים ירוקות, הוא קצת שזוף, די שרירי ולא כל כך גבוה אבל הוא נראה טוב.
"כן." מייק נחר ואז חייך שוב. הנערה שליד הנער חייכה, יחסית לבית ספר יש פה הרבה חיוכים. "ברוק ודבי, תכירו את נייט ורבל. רבל ונייט תכירו את ברוק ודבי." מייק עשה היכרות. הסתכלתי על דבי, החיוך שלה היה ענק.
"היי, אני דבי." היא אמרה. הייתי עייפה, הנסיעה הייתה ארוכה מאוד ולא ישנתי בכלל, התיקים היו כבדים והסתכלו עליי יותר מדי ילדים.
"רבל תלווי את דבי למגורים שלכן, מייק לך תגיד למנהל שהבנות הגיעו, אני אקח את ברוק." נייט חילק פקודות כמו מורה, מה שהדהים יותר- שזה שכולם עשו את זה. לכל אחד אחר הייתי נותנת סטירה ומוסיפה לו כמה קללות, אבל נייט נראה כזה חמוד ורציני שרציתי ללוות את עצמי. "אז ברוק, ספרי קצת על עצמך." ביקש.
"אני בת 16, מחוננת כמובן…" לא היה הרבה מה לומר, החיים שלי היו די משעממים. התחלנו ללכת, נייט לקח חצי מהתיקים שלי. "אני אוהבת לרכל, ללכת לטיולים, אני אוהבת ילדים קטנים ו…זהו נראה לי." אמרתי.
"ודבי?" שאל נייט.
"דבי היא יותר חמודה, היא אוהבת חיות וילדים קטנים, היא אוהבת לדבר ולעזור, היא חופרת ומדברת בלי הפסקה." סיפרתי לו. דבי קטנה ממני בשנתיים, אבל היא מדברת כפול ממני.
"מגניב. תכירי את השותפות החדשות שלך, תתארגני וניפגש עוד חצי שעה בגינה המרכזית, יש מפגש." אמר, הוא פתח לי את הדלת לחדר 7, הניח את התיקים שלי והלך. נשמתי עמוק, זה הולך להיות קשה.

"את החדשה?" שאלה מישהי איך שנכנסתי, היה לה שיער חום כהה, עיניים חומות, היא הייתה שזופה ורזה וגבוהה, היא לבשה ג'ינס קצרצר וגופייה.
"כן, אני ברוק." אמרתי. הנערה הזאת לא הייתה כמו רבל או כמו מייק, היא נראתה כאילו היא רוצחת אנשים בשעות הפנאי.
"אני דינה, אל תדברי איתי ואל תפני אליי, אל תנסי להכיר אותי, אל תיגעי לי בדברים, אל תשכבי או תשבי לי על המיטה ואל תיגעי בי. בקיצור, אל תתקרבי אליי, אחרת תיפגע." אמרה בארסיות, העיניים שלה היו כמו חצים, היא ניסתה להפחיד אותי.
"אני גם לא רוצה." החזרתי לה בגועל, גם אני יודעת להיות כלבה.
"סליח…" דינה התחילה להגיד אבל אני הנחתי את אחד התיקים שלי על המיטה והסתובבתי אליה.
"אל דברי איתי ואל תפני אליי, אל תנסי להכיר אותי, אל תיגעי לי בדברים, אל תשכבי או תשבי לי על המיטה, אל תיגעי בי ואל תתקרבי אליי. והכי חשוב- אל תנסי להפחיד אותי או לאיים עליי, כי מותק, אני יכולה להיות הרבה יותר גרועה." החזרתי לה בארסיות. דינה נראתה בהלם, כנראה אף אחד עד עכשיו העיז לצאת נגדה.
"וואו, החדשה אמיצה." אמרה נערה אחרת, היא נראתה יותר נחמדה. היא הייתה בהירה, שיער ג'ינג'י, גומות, עיניים כחולות ונמשים. "אלקסיס גריי." אמרה ולחצה את ידי.
"ברוק," אמרתי, "אני יכולה להיות גם נחמדה." אלקסיס חייכה, היא הייתה נחמדה. התיישבתי על המיטה והתחלתי לסדר את הדברים שלי.

"נייט!" צרחה אלקסיס. אחרי עשר דקות של שתיקה ארוכה. ואז קלטתי את נייט- הוא הציץ מהדלת. "ואם היינו מתלבשות?" אלקסיס משכה אותו קדימה, אחריו נמשך גם עוד נער, היה לו שיער שחור, הוא היה שזוף והיו לו עיניים חומות.
"היי ג'וש." דינה עשתה דבר מפתיע במיוחד: היא חייכה. ג'וש חייך חזרה ואז חזר להביט בי במבט כועס.
"היי ג'וש, איזו חיוך יפה יש לך על הפנים, גם אני מאוד שמחה לראות שאתה שמח שהגיעה נערה חדשה." אמרתי לג'וש, אבל הוא לא חייך או עשה משהו כזה. לעומתו נייט חייך חיוך ענק.
"היי ברוק." הוא אמר לי בשקט.
"הוו…" אלקסיס אמרה ואז צחקה. אל החדר נדחפה ילדה סינית שהזכירה במובן מסוים את ג'וש- היה לה שיער שחור, עיניים חומות ופוני בובה, המבט שלה היה בדיוק כמו המבט של דינה כשראתה אותי- כאילו היא ורצחת אנשים לכיף.
"חדשה." היא הבינה, "אני אנה, חברים שלי קוראים לי אן, אז תקראי לי אנה." אמרה ואז נשכבה על המיטה שלי.
"זאת המיטה שלי." אמרתי בנוקשות. אנה חייכה, היא נראתה מרוצה.
"או שלמדת ממש מהר מדינה או שגם את די כלבה." אמרה.
"רוצה לבדוק?" שאלתי בחיוך מתגרה. אנה נשכה את לשונה חזק ואז עברה לשכב על מיטה אחרת.
"בואו נלך למפגש," אמר נייט, הוא תפס ביד שלי ומשך אותי איתו החוצה.