"פיצול אישיות"- פרק 7

היה לי קשה כל כך לשכוח את מה שקרה במעלית ההיא. זה היה פשוט מדהים, ואני עדיין כל כך מתחרטת שלא נישקתי אותו. טיפשה כרגיל.
"די דנה זה כולה כמה משפטים חמודים שהוא אמר ואת ישר נמסה"
"זה לא רק המשפטים, זה החיוך, זה הצורה בה הוא דיבר, האכפתיות אם תרצי שלו"
"בטח אכפתיות, דנה בנים זה עם מניפולטיבי אז תאמיני לי בטח עבר לו משהו בראש…"
"לא נכון! איתן היה מקסים לחלוטין, הוא היה מבין ורגיל, קלע בדיוק לנקודות הכואבות שלי"
"נו אז מה? כל הבנים מצליחים בזה, ואז? נעלמים."
"איתן לא נשמע כמו מישהו כזה, איך החברה המטומטמת שלו יכלה להיפרד ממנו"
"בגלל הצבא! גם לך יהיה קשה להתמודד עם לראות אותו אחד ל.."
"ממ אולי זה נכון.. אולי באמת כדאי לי לשכוח ממנו…"

הרהורים רבים עברו בראשי באותו יום, זה היה יום למחרת ולא באמת היה לי מה לעשות, לפחות לא משהו מוגדר, אז אמרתי לעצמי שאני אקח יום חופש להירגע בבית. לפחות חשבתי בהתחלה שזה מה שאעשה.
לפתע הפלאפון שלי רטט והודיע לי שקיבלתי ס.מ.ס, אומיגאד. אוקיי, ניחוש פרוע, הלוואי שזה איתן הלוואי אני מתחננת אלוהים בבקשה שזה יהיה הוא!!
"דנה." אמרתי לעצמי
"מה?"
"לכי תבדקי מי זה טיפשה"
"אני מפחדת.. מה אם זה לא הוא?"
"אז.. אז מה? תלמדי לקח להבא."
"טוב!"

ניגשתי לפלאפון ולקחתי נשימה עמוקה, הכי עמוקה שיכולתי לקחת שעוד שנייה איחנק ממנה.
לחצתי על הכפתור שמדליק את המסך, על מסך הפלאפון כתוב 'איתן ההוא מהמעלית: היי ההיא מהמעלית, במקרה יצא לך להיתקע עם אנשים נוספים?'
נשמתי נשימת הקלה ענקית והייתי מאושרת. זה היה רגע אושר שיהיה לי קשה לשכוח, חייכתי כמו מטומטמת תוך כדי קריאה של הסמס עוד פעם ועוד פעם.
באותו רגע הדבר שהכי רציתי לשלוח לאיתן חזרה זה 'אני אוהבת אותך' אבל זה היה בטח הדבר הכי מטומטם שאני יכולה לעשות, לכן לא עשיתי את זה.
חיכיתי בערך רבע שעה כדי להחזיר לו את הסמס כי לא רציתי להיראות נואשת, אוי כמה שאני נואשת!
התלבטתי כל כך הרבה מה לכתוב לו.
"מה לכתוב לו??"
"מה שאת מרגישה"
"לא. הכל חוץ מזה."
"אז פשוט תעני לו על השאלה, אנשים עושים את זה"
"תכתבי משהו כמו 'חלילה יש בן אדם אחד בעולם שיכול להיתקע איתי במעלית'.. משהו כזה?"
"זה דפוק."
"מה את רוצה אבל זה היה רעיון שלך"
"לא אומרת שיש לי רעיונות טובים.."

ישבתי עוד כמה דקות ואז ניסחתי את הסמס הבא:
' בטח שלא! מהמעלית שבה נתקעתי איתך כבר לא אוכל לצאת '
לחצתי על 'שלח' במהירות שיא כדי שלא אתחרט, שיט. התחרטתי בכל זאת.
מה חשבתי לעצמי ששלחתי את זה? אוף.. יחשוב שאני אהבלה .

אחרי בקושי דקה הפלאפון רוטט שוב, 'איתן ההוא מהמעלית כתוב: אשמח להיתקע איתך עכשיו גם באותה דירה… רמז: את יודעת איפה אני גר, מה דעתך?'
אוי אני כל כך מאושרת! אני אתקע איתך בכל מקום שרק לא תרצה! רק בשביל להיות איתך עוד טיפה.!
החזרתי לו סמס מהיר: 'רבע שעה אני אצלך, תבדוק שהמנעול מקולקל'
עוד סמס מטומטם. אבל העיקר הכוונה ואותה אני מקווה שהוא הבין.
לקחתי את התיק שלי, פלאפון דחפתי לתוכו. הסתכלתי במראה, פיזרתי את השיער, אחר כך התחרטתי ואספתי אותו חזרה לקוקו, בדקתי שהשיניים שלי נקיות, שמתי בושם, טיפונת אודם.
שכחתי משהו?
למי אכפת. יצאתי.