"פיצול אישיות"- פרק 6

"ואו איתן"
"כן?" שאל איתן בסקרנות
"סתם.. ואו"
"אהבת?"
"ממ אפשר לומר כן"
"אני שמח"

זה לא מה שאתם חושבים.. אני באמת התקרבתי אליו כדי לנשק אותו, באמת חשבתי שזה מה שאני רוצה אבל בדרך החלטתי לא לעשות את זה ונישקתי את אחת הלחיים שלו. לחיים גדולות ממש יש לו, אח"כ מכל הישיבה הלא נוחה במעלית אמרתי "אוח כואב לי הגב" ואז איתן פשוט אמר לי לשבת עם הגב אליו, אני לא הבנתי מה הוא רוצה אבל אחרי שהידיים הגדולות שלו התחילו לעבור לאט לאט על גבי הבנתי שהוא מתכוון למסאז'.
זה היה כל כך מדהים, ואז תוך כדי המסאז' המעלית התחילה לנוע למעלה כמו שהיא הייתה צריכה לעשות לפני שעה ומשהו, אני התבאסתי ממש, לא רציתי שאיתן יפסיק לעשות לי מסאז' זה היה כל כך מדהים.
"לעזאזל" אמרתי לפתע.
"כן ממש באסה"
כשהגענו לקומה שצריך, דלת המעלית נפתחה במהירות ושם עמדה רוני, היא תפסה את שנינו יושבים במעלית כמו ידידים טובים מאד.
"דנה! אני מצטערת המעלית נתקע ואין קליטה ודאגתי.." תוך כדי שהיא אומרת את זה, הקול שלה נשמע מאד מבולבל, היא לא מבינה מה לעזאזל איתן יושב איתי ככה חצי מחובק במעלית.
"היי רוני" אמר איתן, "חברה שלך ממש אחלה"
"מה איתן אתם מכירים?"
"כן זה כבר שעה ומשהו" עניתי לרוני במקומו.
"אני שמחה לראות שהתחברתם, נראה שנהניתם לשבת תקועים במעלית"
"מה שנכון נכון" לפתע אמר איתן. אני חייכתי, איתן נהנה להיתקע איתי במעלית, פתאום עכשיו הצטערתי שלא נישקתי אותו, חבל כל כך.

"טוב אני חייב ללכת לעשות משהו לא חשבתי שאני אתעכב כל כך הרבה במעלית"
("דנה!! אל תתני לו ללכת בלי פלאפון!"
"אבל זה לא נעים לבקש פלאפון שלו אנחנו בקושי מכירים ו.. "
"אה ומה עם איילן? לו לא הייתה בעיה לבקש את הפלאפון שלך והמניאק אפילו לא טרח להתקשר"
"צודקת דנה אבל.. רוני תחשוב שזה מוזר .."
"מה אכפת לך? תסבירי לה אח"כ..")
"דנה, אחרי כל המקרה הזה אין מצב שאנחנו לא מדברים שוב, אני דורש את הפלאפון שלך, כאן ועכשיו" אמר איתן בתקיפות וחצי ציניות. חייכתי, הרגשתי הקלה כל כך גדולה שהוא אמר את זה.
( "דנה, אני מחבבת את האיתן הזה"
"בסדר דנה אבל תזהרי לא לשמוח יותר מדי עכשיו עוד לא קרה כלום"
"טוב טוב הורסת שמחות של עצמי")
"כמובן אבל זה רק בתנאי שאתה מביא לי את שלך!" החזרתי לו באותו קול ציני ותקף.
("לפחות מהטעויות שלי למדתי.." – אמרתי לעצמי)

החלפנו פלאפונים, ובתור בדיחה פנימית הכנסנו את השמות בפלאפון בתור ההוא שנתקע איתי במעלית, כלומר כשהוא יתקשר מה שיופיע לי על המסך של הפלאפון יהיה "איתן, הזה שנתקע איתי במעלית" ואצלו בדיוק אותו דבר רק עם השם שלי.
עד הערב וגם בערב לא הצלחתי להתרכז בשום דבר אחר, חשבתי על איתן ועל כל מה שקרה במעלית,
רוני המסכנה, לא הקשבתי לה כמעט היום, היא סיפרה לי על משהו שקשור לחבר שלה.. משהו כזה לא זכרתי כל כך מה. הייתי עסוקה בלהתאהב באיתן. הוא מקסים כל כך חשבתי לעצמי.
"די דנה! תפסיקי לחשוב עליו!"
"לא יכולה דנה זה קשה"
"את יודעת על מה חשבתי דנה?"
"נו..?"
"אני יודעת איפה איתן גר.."