"פיצול אישיות"- פרק 3

איילן, האדם הראשון שראיתי במקרה באוטובוס ובמקרה יצא שהוא כזה מקסים.
להתחיל איתו לא ממש יצאתי לי כמו שאני מעדיפה לשכוח אבל הוא החליט לקחת את הדברים בידיים וביקש את המספר שלי.
עבר יום מאז שנפגשנו והאמת שני מפחדת שהוא נגע לי בלב יותר מדי יחסית לבחור רנדומלי באוטובוס, ומה שהכי מבאס שאני שכחתי לבקש את המספר שלו.
לפתע, הפלאפון שלי רוטט, קיבלתי אסמס, כמה מקסים!
זה לא מאיילן, הוא בטח שכח אותי, זאת חברה שלי רוני ששואלת האם בא לי להיפגש היום, נו טוב לא שיש לי משהו יותר מעניין לעשות.

לקחתי את התיק, פלאפון ארנק ויצאתי לכיוון הבית שלה, זה מרחק של רבע שעה הליכה.
אני שונאת את הבניין שבו היא גרה, בניין מרגיז עם 10 קומות ומעלית מפוקפקת.
נכנסתי לבניין ולחצתי על הכפתור שקורא למעלית לבוא כי אין לי את כל היום.
בזמן שחיכיתי למעלית המטופשת נכנס איזה בחור אחד, לא יותר מדי גבוה ממני, עיניים חומות, שיער שחרחר כזה, די קצוץ, עומד לידי ומחכה למעלית גם כן. כמה נחמד.
"דנה, נראה לך ששווה לנסות לדבר איתו?"
"מה את נורמלית?" קראתי לעצמי. "אחרי הפדיחה של אתמול ועוד הוא אפילו לא התקשר אין מצב שאני אומרת משהו"
"היי.." אמר הבחור.
"שיט מאוחר מדי" חשבתי לעצמי.
"אממ היי" החזרתי.
"את גרה פה? משום מה אני לא זוכר אותך"
"לא לא באתי לחברה שלי, אתה גר פה?"
"כן.. הבעיה היא שאני בקושי מכיר את השכנים שלי לכן לא הייתי מופתע אם היית אומרת לי שאת גרה פה"
"אה … " היססתי.
("באמת דנה?! זה כל מה שאת יכולה לומר?" )
"מי חברה שלך?"
"רוני.. "
"אופר? "
"בדיוק"
"אה אותה אני דווקא מכיר"
"מאיפה?" התעניינתי.
"אה סתם נפגשים במעלית בשעות קבועות…"
"נחמד.." אמרתי בחוסר טקט.

המעלית סוף -סוף הגיעה, והבחור נכנס למעלית יחד איתי ולחץ על אותה הקומה שאני הייתי צריכה, צחקנו שנינו כי שנינו באנו ללחוץ ביחד על אותו הכפתור.
"מה שמך?"
"אממ דנה.. אתה?"
"איתן"
התחלתי לצחוק. כמו מטומטמת.
"דנה תפסיקי ! נו באמת!"
"נו זה מצחיק שקוראים לו איתן!"
"לא זה לא תתבגרי ותעני כמו בן אדם"

"סליחה" אמרתי לבסוף.
איתן לא הגיב הוא הסתכל עליי ונראה מופתע.
"הכל בסדר?" שאל לבסוף.
"כן כן מצטערת, הייתה לי תקרית מביכה עם השם הזה בעבר…"
"אה זה בסדר" ענה, אוף! ה"זה בסדר" שלו נשמע כמעט בדיוק כמו שאיילן אמר לי אתמול.
אני קצת מתבאסת.
פתאום שמתי לב שזה מוזר כי לא זזנו כמעט,שזה הרבה מעבר לזמן הממוצע שהמעלית הזאת לא זזה כי היא ממש דפוקה.
"תגיד המעלית הזאת תמיד עוצרת לכל כך הרבה זמן?"
"אממ כעיקרון לא אבל זה לא נראה שהיא גם תקועה כל כך"
"בטח שזה נראה שהיא תקועה" נלחצתי מעט. "אתה לא רואה? אנחנו לא זזים"
"בסדר תרגעי בטח תקלה רגעית"
איתן לחץ על כפתור שצלצל מאד חזק כדי שמישהו יבחין שנתקענו.

אני מתגעגעת לאיילן.
"דנה, די כבר יא טיפשה! תשכחי מאיילן הזה גם ככה הוא דפוק שלא התקשר, למה הוא צריך היה בכלל את המספר שלי אם הוא לא מתקשר.."
"אני מנסה לשכוח ממנו, באמת."
"כן.. יש לך כמה בעיות יותר דחופות מזה לטפל בהן"
"כמו..?"
"כמו לצאת מהמעלית שנתקעת בה עם מישהו בשם איתן"