"פיצול אישיות"- פרק 19

היום חופש שלקחתי היה אחד הדברים היותר חכמים שעשיתי השבוע.
נחתי. ראיתי טלוויזיה, כל מיני אופרות סבון למיניהן וצחקתי כמה שהן דומות עכשיו לחיים שלי.
איילן שאל מתי אני רוצה להיפגש אם כך, אני לא ידעתי מה להשיב לו, אבל לא היה לי נעים לסנן אותו אז כתבתי לו מה שנוח לו. והוא כתב מבחינתו כל יום להיפגש איתי, שזה היה ממש נחמד אבל.. אני רוצה גם להיפגש עם איתן.
בערב איתן סימס לי שהוא ישמח להיפגש איתי בערב של מחר, וכתבתי לו שאני אשמח גם, ואז לאיילן כתבתי ניפגש בעוד יומיים. אוקיי אז קבעתי שני פגישות עם שני אנשים אחרים, אבל אולי עכשיו אני אבין מי אני רוצה. אני רוצה את שניהן אבל זה לא מוסרי ושטויות כאלה.
איך שאני מדברת, טיפשי כל כך.

הגיע הערב של היום למחרת, התארגנתי התלבשתי די יפה ויצאתי עם איתן, טיילנו בפארק בערב ושאלתי אותו איך היה בצבא והוא ענה שהיה בסדר גמור, רגיל.
התעניינתי בכל מיני פרטים בחייו, אפילו שאלתי אותו על חברה שלו אבל בנושא הזה הוא נרתע מלדבר. הוא שאל אותי גם שאלות, בסיסיות יחסית, כמו לדוגמה מאיפה במקור המשפחה שלי ודברים כאלה, לא הבנתי למה זה משנה לו אבל ניחשתי שגם דברים כאלה אנשים רוצים לדעת, הוא שאל איפה הורים שלי עובדים אפילו.
כשנפגשנו הוא ישר חיבק אותי ולחש היי באוזן, ואז התנשקנו.
כבר מאז התחילה ההשוואה שלי, בינו לבין איילן. קודם כל- איתן יודע מה הוא עושה כשהוא מנשק, והידיים שלו נמצאות במקום די קבוע על העורף שלי או שהן מחבקות אותי ונמצאות על הגב או המותניים, כשהוא מנשק אותי הוא מוביל ואני מרגישה בטוחה כל כך בעצמי.
לעומת זאת, איילן.. אני לא יכולה להאשים אותו,זאת הייתה פעם ראשונה שלו, לכן אחכה לפגישה של מחר לראות מה לגבי זה.
"אני יודע שאנחנו מתקדמים קצת מהר יחסית.. אבל איתך אני מרגיש כל כך בטוח לעשות את זה, כאילו שאת מוכנה להמשיך ככה, מהר יחסית, יש בך זרימה מסוימת"
התחלתי לצחוק בגלל שהוא אמר זרימה מסוימת. דמיינתי את עצמי זורמת בנהר בהרמוניה.
"אני שמחה שהזרימה שלי גורמת לך להרגיש ככה" אמרתי לבסוף.
הוא חייך. "אני אוהב אותך" פתאום אמר.
אני שתקתי והסתכלתי עליו. הייתי בהלם. עוד אף בן לא אמר לי את זה ככה, והתכוון באמת למה שאומר. כלומר לא בצחוק.
לרגע דמיינתי, לא הגיוני שאמר את זה. אני בטח מדמיינת!
אין סיכוי. זה לא אמיתי. רק התחלנו לצאת, בקושי אפשר לומר שאנחנו זוג.
"מה?" אמרתי בהלם.
"אוי הבהלתי אותך? את לא מוכנה לזה עדיין… לא משנה.." אמר איתן מהוסס.
"לא לא אני פשוט לא רגילה שאומרים לי דברים כאלה… אתה יכול לחזור על זה"
איתן התקרב אליי וחיבק אותי "אני אוהב אותך"
זה כל כך ריגש אותי, איתן יודע איך לכבוש בחורה -חשבתי.
"אני .. אני גם.. את זה" גמגמתי.
הוא צחקק קצת וחיבק אותי עוד יותר חזק.
איך הוא גורם לי להרגיש…. רע.
רע על מה שאני כעיקרון עושה לו, מחר אני נפגשת את איילן. אולי אני אבטל?

("דנה, את חייבת לבטל את איילן!!!! איך את לא רואה כמה מדהים איתן?! את חייבת לבחור בו וזהו"
"לא לא דנה, אני חייבת לבדוק, חייבת להיפגש איתו מחר"
"את טיפשה! בסוף תישארי בלי אף אחד וזה יגיע לך!"
"לא נכון! אני רק לא בטוחה, אני מבולבלת"
"אבל כמה טיפשה אפשר להיות?! תשכחי מאיילן"
"לא דנה, בבקשה אני לא יכולה, כשאני עם איילן, אני מרגישה שונה טוב, גם עם איתן, אני רוצה לראות איפה זה משתלט עליי יותר, רק מחר, ואז אחליט"
"תעשי מה שאת רוצה")

דמעות התחילו לחנוק אותי, לא רציתי שאיתן יעזוב אותי, אני רוצה את איתן, אני אוהבת את איתן!
לא. לא רק אותו.
הבלבול הזה, רק מתגבר מפגישה לפגישה.
אני נשברת, אני נקרעת בין שניהם.
באותו רגע היה לי כל כך קשה, שהדמעות פשוט לא הפסיקו לרדת.
"דנה מלאכית שלי למה את בוכה?" איתן שאל קצת מבוהל.
לא יכולתי לענות. לא עוד שקר.
חיבקתי חזק את איתן. כל משפט שהוא אומר רק מבלבל אותי יותר. "המלאכית" שלו כל כך נגע בי, רק החמיר את המצב.
וכל הזמן הדהד לי בראש.
'מה לעשות? מה לעשות?'