"פיצול אישיות"- פרק 18
אז כל התהיות שלי וכל מה שקרה.
הנשיקה הייתה טובה ואח"כ הופסקה.
הכל טוב. הכל טוב מאד.
העיניים שלי המשיכו להיות עצומות וכל מה שהרגשתי זה את הליטוף הנעים של איתן.
למה אני חייבת להחליט דברים עכשיו? יש זמן אחליט אח"כ.
"שיט.. כדאי שכבר אלך מחר אני צריך ללכת מוקדם לצבא"
"אוי חבל"
"כן.. לא נורא, גם ככה השעה מאוחרת אז בלי קשר הייתי צריך ללכת מתישהו לישון"
"כנראה…" אמרתי בביאוס.
"אני אסמס לך מחר מתישהו אוקיי? נקבע כבר"
"אוקיי"
"אגב, רציתי להגיד לך.. את כל כך יפה"
שתקתי.
אף פעם לא אמרו לי את זה. לא ידעתי איך להגיב.
"אני יודע שאף פעם לא אמרתי לך את זה אבל… יש תמיד פעם ראשונה חוץ מזה שבטח אמרו לך את זה כבר לא מעט"
"לא אמרו"
"לא מאמין לך" קרא איתן.
"אז תאמין" אמרתי טיפה ביובש.
"בכל מקרה, את אחת הבחורות היותר יפות שראיתי!" אמר איתן.
הסמקתי כל כך, ושוב לא ידעתי מה לענות.
"אממ תודה אני מניחה" לבסוף אמרתי.
ליוויתי את איתן לדלת. "מה כבר הולכים?" אמרה אמא שלי בחיוך.
"לצערי כן.. להתראות" אמר איתן בחביבות.
סגרתי את הדלת אחריו אבל לפני כן איתן הצליח להגניב עוד נשיקה הפעם על הלחי שלי. זה היה מתוק. למזלי אמא שלי לא ראתה את זה אז ידעתי שהיא לא תציק לי עם זה.
הסתובבתי ופניתי לחדר שלי. "חמוד הילד הזה" אמרה לי אמא.
"כן.. זה ילד אחד שהכרתי במעלית במקרה, כלומר נתקענו במעלית ביחד"
אמא צחקה. "נו מקום מעולה למפגש, איך קוראים לו?"
"איתן" עניתי במהרה וסגרתי את דלת חדרי. מספיק שאלות מציקות ליום.
ביום למחרת, על הבוקר העיר אותי הפלאפון. קיבלתי ס.מ.ס, תהיתי ממי, הניחוש היה או איילן או איתן.
והתשובה: טאם טאם טאם טאאם, תופים נשמעו בראשי, האצבע הייתה כבר על ההדק, כלומר כפתור הפלאפון שיאיר לי את המסך ויגלה את התשובה.
איילן.
"בוקר טוב לך! אם העלמה פנויה היום- אשמח לראותה."
חייכתי. איזה אסמס מטופש, כלומר לא הוא היה ממש חמוד אבל לא יודעת.
סקרן אותי מאיפה הביטחון הזה פתאום, האם אני זאת שהבאתי לו אותו?
בחזרה סימסתי לו: "בוקר טוב גם לך! לצערי היום אני לא יכולה, אבל אשמח לקבוע ליום אחר"
שיקרתי, אני עסוקה בדיוק כמו שחתול רחוב עסוק בפתירת תשחצים- כלומר לא עסוקה בכלל.
אבל לא רציתי להיפגש, עם אף אחד, רציתי יום חופש, לשבת עם עצמי ולחשוב עד כמה שאני טיפשה. זה מה שאני רוצה.
"אוי כמה שאת טיפשה" אמרתי לעצמי.
"תאמיני לי שאני יודעת"
"אבל השאלה היא האם את יודעת כמה?!"
"כמה?"
"המוווון" השבתי לעצמי.
"דנה, מתי תחליטי?"
"לא יודעת, אף פעם"
"אז מה, תהיי עם שניהם?"
"לא. אתן לגורל להחליט.. מתישהו"
"איך הוא יחליט?"
"לא יודעת, מצידי שיטיל מטבע"
"גורל לא צריך מטבעות הוא יודע מה הוא עושה"
"אז עוד יותר טוב"
תגובות (4)
יואו הסיפןור הזה קורעעע חחחח
תמשיכי הוא מעולהההההההההההה
חח שמחה שהצחקתי אותך :)
אמשיך בזמן הקרוב
אופטימית כול כך התגעגעתי אליך לא לא שחכתי ממך בכלל פשוט עברה עלי תקופה לא קלה לא הייתי פה חודש קראתי עכשיו את הכול ואני חייבת להגיד לך
שפשוט עשית לי את היום את כותבת מקסים תמשיכיייייייייייי
מחכה להמשך ….
אוהבת הכי שיש שרית ^_^
אני כל כך שמחה ששימחתי אותך :)
אני מקווה שהתקופה הלא קלה תעבור לך !
תודה רבה!