"פיצול אישיות"- פרק 17
המשכנו להתנשק.
ככל שהנשיקה התארכה ככה התארך לו הכאב שלי, על מה שאני עושה. מה שהכי עצבן אותי בכל זה שבזמן הנשיקה חשבתי על איילן. כמה שהוא מקסים וחמוד.
זזתי אחורה, לא יכולתי להמשיך יותר.
"קרה משהו?" שאל איתן והזדקף.
"לא יודעת.. אני סתם" אמרתי מתוך בלבול.
"זה לא היה טוב? בתור פעם ראשונה?" שאל בהיסוס.
"לא לא זה היה טוב רק מוזר.. אתה יודע פעם ראשונה וזה" שיקרתי בצורה כל כך מכאיבה.
("את פשוט שקרנית קטנה" אמרתי לעצמי תוך כדי,
"אני… לא שיקרתי לגמרי" ניסיתי לנחם את עצמי.
"אז מה זה היה?"
"לא שקר, כאילו לא שקר של ממש"
"איך לא ? זאת לא הנשיקה הראשונה שלך!"
"זו כן! איתו. אני התנשקתי פעם ראשונה עם *איתן* אז זו פעם ראשונה, הוא לא שאל על נשיקה ראשונה בכללי, כלומר הוא כן אבל הוא לא יודע למה התכוונתי אז לא שיקרתי בעצם"
"מרגישה טוב יותר עם עצמך?"
"בהחלט, לא שיקרתי"
"כן, תמשיכי להגיד את זה לעצמך אם זה מה שעושה לך טוב" )
איתן חייך. "זה בסדר".
הצטערתי על מה שאמרתי, ידעתי שהוא חושב שאני מדברת על משהו אחר.
התקרבתי אליו וחיבקתי אותו, חזק, מתוך ניחומים, לא רק עליו אלא גם ניחומים על עצמי.
אוף אני מגעילה את עצמי.
היה שקט כל כך ארוך.
למה אנחנו שותקים כל הזמן?!
זה לא שאנחנו זוג כבר שים שאין לנו מה לדבר אחד עם השני, יש המון על מה.
אבל אף אחד בכל זאת לא אומר כלום.
"תראי אני יודע שכל זה מפחיד אותך, את בטח לא רגילה לזה, אבל אל תלחצי, בעיקר גם כי אני לא לוחץ עלייך, אם את מרגישה שאת לא מוכנה לקשר איתי זה בסדר גמור אני אבין את זה"
"לא, אני מוכנה, אתה באמת רוצה להיות בקשר איתי?" חייכתי בתקווה.
"הכי שבעולם"
"למה?"
"משהו בך.. לא יודע, סקרנת אותי, מתחשק לי פשוט לשבת בלי סוף לידך"
"איזה כיף לי" לחשתי.
"לי יותר" איתן לחש חזרה והתקרב לנשק אותי, לא זזתי אחורה למרות שמשהו בראש שלי אמר שאני צריכה, הלב רצה את הנשיקה הזאת, ואני מזמן כבר לא משתמשת עם ההיגיון אלא רק עם הלב.
בנשיקה הזאת הייתי כבר יותר משוחררת כאילו שכחתי את איילן, זה לא נכון, לא שכחתי אותו אבל לרגע בנשיקה הזו התרכזתי רק באיתן, שנמצא מולי, שנמשך אליי גם מבלי שיגיד את זה -זה מובן,
גם אני נמשכת אליו, אל איתן.
אולי אני באמת צריכה לשכוח את איילן. הוא סה"כ ילד, והוא כל כך .. ביישן. כל דבר אני צריכה ליזום ולעשות, כמעט כל דבר.
ואיתן.. וואו הוא מרגיש כל כך בטוח במה שהוא עושה אפילו כשהוא מהסס!
אבל כל הזמן איפשהו מתחשק לי את איילן, איזה 'חתיך' הוא.. וואו. ואיתן… הוא נראה כל כך רגיל, שום דבר מיוחד כביכול. עד שמכירים אותו.
נראה שכרגע השאלה שלי עומדת בצורה הבאה;
'האם ללכת עם היופי או עם האופי?'
בטח היו אנשים שהיו אומרים על השנייה הראשונה את התשובה. אבל כנראה שזו לא אני.
תגובות (1)
זה פשוט מושלם, תממשיכיייי