"פיצול אישיות"- פרק 15

נפרדתי מאיילן, במחשבה שהוא בחור מתוק ונחמד.
ואני מחבבת אותו לא מעט בכלל.
עליתי במדרגות לדירה שלי, וכל הזמן הייתה לי תחושה מוזרה, לא יודעת איך להסביר את זה, אני עושה משהו לא בסדר? זה העניין?
הגעתי לקומה שלי, הכנסתי את המפתח לדלת סובבתי, פתחתי את הדלת, אמא שלי יוצאת אלי בחיוך מהמטבח כנראה שהיא הייתה באמצע בישולים כי ידיה היו מלוכלכות ורטובות אך הגיע ריח טעים במיוחד מהמטבח, ריק של אוכל שאני אוהבת.
"יש לך אורח" חייכה אמא שלי, "המסכן יושב בסלון כבר חצי שעה ומחכה לך, אני בינתיים נתתי לו דברים מתוקים שיחזיק מעמד"
"מי זה?" שאלתי בתימהון.
"אני לא יודעת הוא עוד אף פעם לא היה פה, למה שלא פשוט תלכי ותראי.." אמרה אמא שלי וחזרה למטבח.

הלכתי לסלון,
"דנה, את רואה את מה שאני רואה?"
"כן דנה, העיניים שלי זה העיניים שלך"
"אני לא מאמינה!"
"דנה מה אני עושה עכשיו?"
"תברחי. רחוק."
"מצחיק, באמת מה לעשות?"
"תתמודדי עם זה, תעשי כאילו כלום לא קרה, תחייכי ריבונו של עולם"

עמדתי בסלון, מסתכלת עליו ומחייכת, כמו מטומטמת, כי זה מה שאמרתי לעצמי לעשות, אז חייכתי ועמדתי קפואה במקום, לא זזתי. רגע לא לשכוח לנשום ניסיתי להגיד לעצמי.
איך אוכל לא לספר לו מה קרה הרגע?
אבל אני לא אעשה את זה. לא. זה יעציב אותו. אוח נו זה לא קורה לי!
"יפה את מקבלת אותי" חייך איתן.
"מצטערת, פשוט הפתעת אותי" חייכתי וניגשתי אליו.
איתן קם וחיבק אותי חזק, חיבוק של מישהו אוהב, חיבוק שמחבקים מישהי שאוהבים ולא רוצים לתת לה ללכת, חיבוק כזה. ניסיתי להחזיר לו בחיבוק כזה, אבל החיבוק שלי יצא כמו חיבוק שמחבקים ידיד כזה שאתה אוהב לדבר איתו ולהיות בחברתו אבל נשאר בגדר ידידות בלבד, חיבוק כזה.
"זה לא מגיע לו"
"מה זאת אומרת?"
"לא מגיע לו שאני אתעלל בו ככה"
"דנה זה קרה בטעות אל תאשימי אף אחד"
"בכל זאת לא מגיע לו"
"על מה את מדברת?"
"מגיע לו שמישהי תאהב אותו באמת באמת, לא כזאת שמחבקת אותו חיבוק ידידותי בלבד"
"את בעצמך עוד לא יודעת"
"נכון.. אבל בחור כמוהו אם את לא יודעת ישר אז את כבר לא תדעי אחרת"
"שטויות.. ניתן לזמן להחליט"
"רגע, אבל איילן.."
"מה איתו?"
"לא יודעת"

"בוא נלך לחדר שלי" הצעתי. איתן הניד את ראשו לחיוב אז הלכתי לכיוון החדר שלי ומשכתי אחרי את איתן. הלכנו בשקט לחדר שלי, סגרתי את הדלת מאחוריי והתיישבנו שנינו על המיטה שלי.
"מה אני אעשה? אזרוק אותו? אבל זה אפילו לא שבאמת יצאנו.. אי פעם"
"לא."
"אז לספר לו?"
"לא."
"אז מה לעשות?"
"דנה, פשוט תמשיכי להתנהג כאילו כלום לא קרה ותחכי בסבלנות למה שיש לו להגיד"
"בסדר"