"פיצול אישיות"- פרק 13

איך זה יכול להיות?
שלפני כמה ימים לא היה לי אף אחד באופק ועכשיו אני מסתבכת כבר עם שני בחורים. איך?
את הסיטואציה הזאת קשה לשכוח.
אני הולכת עם איילן, למקום שבו נאכל אחרי שיחה מדהימה כל כך.
אנחנו מחזיקים ידיים והכל כמעט מושלם. אפילו בהתחלה שכחתי שהחזקנו ידיים כי נבהלתי.
איתן הלך מאופק ולאט לאט התקרב אלינו יותר.
אנחנו הולכים צמוד יחסית לפארק ולידינו יש כל מיני שיחים ועצים בשורות כאלה שאם עוברים ביניהם אפשר בקלות להיכנס לתוך הפארק ולמתחם הדשא הגדול.
כן!
זה מה שאני אעשה, אדחף את איילן לתוך השיחים והעצים כדי שנחזור לדשא שבו היינו!
"דנה, הכל בסדר?"
שאל איילן בעקבות צורה מוזרה שהתחלתי ללכת. הלכתי כל הזמן יותר ויותר הצידה.
"אממ חצי קלאץ'" עניתי. "בוא דקה נחזור לתוך הגן, אני רוצה להגיד לך משהו שלא אומרים בהליכה"
שיט! למה אמרתי את זה?! אני לא יודעת מה להגיד לו!
"דנה מה אני אגיד לו?" שאלתי את עצמי.
"לא יודעת דנה, תגידי משהו מטופש, תגידי שנהנית בדשא לא יודעת"
"אולי אני אלחש לו שהיה לי ממש כיף לשבת איתו על הדשא?"
"כן זאת אפשרות, אבל אפשר ללחוש את זה גם בדרך"
"נכון.. תכלס אפשר לעשות הכל בדרך לא?"
"בערך פחות או יותר אלא אם כן את רוצה לעשות משהו .."
"כמו מה?"
"נו את יודעת, את לא יכולה לא להבין את הרמז של עצמך טיפשה"
"זה סיכון .."
"את אוהבת להסתכל לא?"
"לא, אבל אמרתי שמעכשיו אני אתחיל לכן זה צריך לקרות מתישהו"

משכתי את איילן עם היד שלי לתוך הפארק, אני חושבת שאיתן לא הספיק לקלוט שזו הייתי אני, הוא גם הסתכל למעלה כאילו הוא חיפש משהו לכן חשבתי שאולי הוא בכלל לא הספיק להסתכל לכיוון שלי, אולי הוא איבד משהו.
לרגע חשבתי, מוזר. מה כבר איתן יכל היה לאבד? פה, על יד הבית שלי?
אין מצב שהוא "איבד" אותי פה, נכון?
או שאולי.. רוני! תחמנים קטנים! רוני יודעת שאני גרה פה, בקלות היא יכלה להגיד לו.
טוב טוב, אני פרנואידית מדי. אין מצב שכל העניין הזה זה באמת זה.
הכל חוץ מזה. אבל אם לא, זה די חמוד מצידו..
כל המחשבון האלה .. לגמרי שכחתי שאיילן המסכן מחכה שאגיד לו משהו.
מה אני אגיד לו?
אין לי מה להגיד לו.
טוב בעצם יש לי המון מה להגיד לו אבל.. אפשר לומר את זה בהליכה בלי בעיה ואני לא רוצה שהוא יחשוב שאני סתומה.
אם עשיתי את זה אני צריכה להגיד לו משהו גדול. או לעשות משהו. מה? מה? מה?

את איתן כבר לא רואים באופק השיחים והעצים מסתירים הכל לגמרי, נרגעתי מהבחינה הזו.
אבל איילן.
לא היה לי זמן לחשוב הרבה מה לעשות אז בצורה מאד פתאומית, האמת שחלקית גם רציתי וחלקית כבר הייתי נואשת מלחשוב מה לעשות.
איילן מעט גבוה אז התיישבתי ואמרתי לו להתיישב גם, "אני רוצה להגיד את זה בישיבה!" קבעתי. איילן לא ענה לי הוא התיישב לידי.
"נו?" שאל איילן.
התקרבתי לאוזן שלו, כדי ללחוש משהו, אבל כשהגעתי אליה לא ידעתי מה להגיד אז שמתי את שני הידיים שלי על העורף שלו, בעצם רק אחת הייתה על העורף שלו השנייה במקום אחר על הצוואר, לא ידעתי לחלוטין מה אני עושה, קירבתי את הפה שלי לפה שלו, עצמתי עיניים, ונישקתי את איילן,
גם לאיילן זו הייתה הנשיקה הראשונה לכן שנינו לא ידענו מה לעשות איילן נראה יותר לחוץ ממני ובכלל קפא במקום, לא ציפה ממני לצד שכזה.
לא רציתי להרוס לו את הנשיקה הראשונה אז ניסיתי לעשות כמו שעושים בסרטים. מזיזים את השפתיים, אלוהים יודע איך וזה פשוט אמור להרגיש בסדר.
הבעיה היחידה שעדיין משהו לא הרגיש בסדר, או הרגיש שמשהו לא מצליח, אבל מה זה? מה לא מצליח?