"פיצול אישיות"- פרק 12
היה לי קשה להירדם בלילה. חשבתי על הפגישה שתהיה עם איילן, דמיינתי אותה בפרטי פרטים, מה אני אגיד לו ומה הוא יגיד לי.. הכל.
כשהיום עלה הייתי ממש עייפה אבל דחקתי את זה וניסיתי שלא לחשוב על זה כי אני רוצה להיראות במיטבי לידו. לא יודעת למה, למה דווקא האיילן הזה גרם לי להרגיש ככה כלפיו.
מה אני כבר יודעת עליו? יש לו עיניים מדהימות, גומות חמודות וחיוך מתוק. אבל כל זה.. זה רק מראה. גם הקול שלה נעים.. אבל שוב- אופי כמעט בקושי.
השעה כבר רבע ל-11. אני חייבת לצאת.
ניסיתי לסדר את השיער במיליון דרכים אפשריות בסוף החלטתי שטבעי זה הכי אני. כן, אפילו חשבתי על סיסמה שכזו.
יצאתי לפגוש את איילן, כשהגעתי הוא כבר עמד שם, ליד איזה עץ כאילו שהוא עורב לי או משהו.
אמרתי לו "היי" נחמד והוא חיבק אותי,כמובן שאני החזרתי לו וזה לא הרגיש מוזר בכלל.
התיישבנו על הדשא, דיברנו.
"אז תספרי לי קצת על עצמך.. באוטובוס לא הספקנו לדבר יותר מדי"
"אז אני דנה, בת 18… חבר כמו שאתה זוכר עוד לא היה לי.. מה עוד אני יכולה לספר? ספר על עצמך"
"אז אני איילן… כן טוב, ואת יודעת שגם לי לא היה אף אחד, והאמת שאת תצחקי אבל אני מאד חסר ביטחון.. והאמת שהיו לי בעיות קשות מאד מבחינה חברתית כל התיכון.. כלומר עדיין יש אבל שיהיה"
"באמת? אתה לא נראה כמו מישהו עם בעיות חברתיות"
"אני יודע.. זאת בעיה .."
"אולי.. אבל אם זה מה שאתה מקרין אולי זו פחות בעיה.."
"לא חשבתי על זה.."
הבנתי שאיילן הוא, כמו שהוא אמר- ביישן. לכן, אני אצטרך לקחת יוזמה. אין לי בעיה עם זה, על ביטחון החלטתי לעבוד ולכן אני אעשה את מה שאוכל כדי לשחרר אותו.
התקרבתי עליו ונשכבתי לידו, אמרתי לו לעשות את זה גם ושנינו הסתכלנו על השמיים.
"זה נחמד" אמר איילן.
"נכון.." הסכמתי.
ישבנו לא מעט זמן בצורה הזאת ודיברנו. דיברנו המון. וגיליתי על איילן עוד כל מיני פרטים מעניינים.
אז ככה, איילן לא רק ביישן, ולא רק יש לו בעיות חברתיות, איילן רגיש, מתוק, חייכן, כשאתה משחרר אותו מלחץ הוא נהיה משוחרר, יש לו יציאות מצחיקות, הוא צוחק די הרבה, הוא פתוח, הוא מרגיע, הוא אוכל לאכול הכל בערך, הוא אוהב את כל החיות בעיקר כלבים. אין לו צבע אהוב כי הוא לא אוהב לקפח צבעים. הוא לא באמת שם לב לאיך שהוא מתלבש אבל אמרתי לו שהוא מתלבש יפה אז הוא ענה שכנראה זה בא לו טבעי. איילן לא אוהבת את השם שלו, הוא חושב שהוא מוזר מדי והיה פשוט יותר לקרוא לו סתם אילן וזהו. איילן מתעניין במדע, טכנולוגיה, אבל גם אומנות, הוא אוהב מוזיקה ומנגן על פסנתר, לאיילן אין יותר מדי הערכה עצמית והוא לא אוהב להחמיא לעצמו אף פעם. לעומת זאת, הוא החמיא לי המון. הוא אמר לי שאני חמודה, יפה ומצחיקה. אבל הוא אף פעם לא אומר את המילה מצחיקה. הוא אומר משעשעת במקום.
ואוו השיחה הזאת גרמה לי להתאהב בו. איילן פשוט הדהים אותי במקסימום והמתיקות שלו.
"נהייתי מעט רעב, רוצה ללכת לאכול איפשהו?" שאל איילן.
"כן גם אני.." עניתי, לגמרי שכחתי שמרוב לחץ לא אכלתי כלום.
קמנו והתחלנו ללכת. הלכנו בערך 5 דקות אבל אז פתאום באופק אני רואה דמות מוכרת, בהתחלה היה לי קשה להאמין אבל ככל שהתקרבתי נוכחתי לדעת שהוא. בטוח הוא.
איתן.
הוא עוד שנייה עומד להיפגש איתנו, כלומר הוא די רחוק אבל אני רואה את זה קורה, אני כל כך לא רוצה שזה יקרה!
"מה אני עושה?"
"קודם כל דנה תרגעי" אמרתי לעצמי
"לא ברצינות, מה אני עושה?"
"תחשבי על משהו. מהר."
"אין זמן!"
"נו אל תבזבזי את הזמן שיש!"
תגובות (1)
אעאע תמשיכיייי