פושעת פרק 8 המתוקן… לקרא רציתי להוסיף…

פושעת פרק 8:
-הפרק מתחיל בחלום…-
אדם,
כן אני משוכנעת שזה אדם..
יש על כיסא מהודר, הכיסא עמד בראש השולחן.
מסביב לשולחן ישבו 6 אנשים, סועדים את הארוחה טובת הטעם…
"זה לא הזמן לאכול עצלנים!" צעק האדם שבראש.
"אבל אדוני, ליאו נעלם..היא כנראה בבית נורא מבולבלת.."הגן אחד הסועדים."וכמו שאנחנו אמרנו:אנו לא בטוחים בזה.." הוסיף חברו שליד.
"הפסיקו שניכם לקטר!אנחנו נעשה את ההשתדלות…ואני מרגיש שאנחנו קרובים..בקרוב נגלה"פקד האדם שבראש השולחן. "וכעט נרים כוסית לרגל ההצלחות שלנו בשבועיים האחרונים"אמר בשמחה והמריץ את כולם…
***
קמתי, עורי היה לח. עטוף זיעה מהחלום המוזר שחלמתי..
התיישבתי על הספה, נרדמתי בסה"כ שעה..
הבטתי במסך של הטלפון הנייד שלי,היו לי 3 הודעות שלא נקראו מאלה.., בטח עוד הודעות ההתלהבות שלה.
"והנה היא מתקשרת.." נאנחתי. "כן, אלה?"אמרתי בקול ישנוני. "אוי, הערתי אותך?" נבהלה אלה.. "לא בדיוק קמתי.."שיקרתי לה והמשכתי להעמיד פני ישנה, "רק רציתי להגיד לך שיש ספיישל של מנקש'ה וחליל.. ויש עכשיו פרקים שפספסנו…" התלהבה אלה "ואוו .. בשביל מנקש'ה וחליל .. הערת אותי?" נאנחתי בשנית והתבאסתי.. "זה לא גדול?!" אלה הוסיפה מתעלמת מהתגובה שלי.. "בטח!" נטרתי " רגע מנקש'ה עכשיו בורחת לסבתא שלה בזמן שחליל רודף אחריה.." היא סיימה ונתקה.
רציתי להגיד לה שאין צורך לחזור אלי..- אבל אין טעם שוב להתקשר..
חיפשתי באנשי קשר שלי..- שהיו מועטים,מישהו להתקשר אליו..
האפשרות הכי סבירה ושהייתה מקובלת עלי זאת הייתה לאמא שלי…
טוב שיהיה, התקשרתי:
"קריילרי,בדיוק נסתי להתקשר אלייך.." אמרה אימי, שברקע שמעתי את רעש העקבים שלה. "רציתי למסור לך, שדיברתי עם המאסטר- יהיה לך שיעור קרב מגע היום.." היא אמרה.
"מה?! אמא אמרנו שזה יהיה תחביב.. אני לא זקוקה לזה! אני בת.."רטנתי.
"קריילרי.. עוד מעט דצמבר.. ואז תסתיים שנה, ואז נוכל לבטל את השיעורים, זה לא מכובד לעזוב ככה לקראת הסוף!" אמרה אמי בקול משכנע..
"אל תשכחי חמודה, שנפלו המון שיעורים.. בגלל הבית חולים.." הוסיפה אמי..
"טוב " השתכנעתי. "איפה המדים והחגורה?" שאלתי אותה..
"מאחורי הדלת של החדר שלי ושל אביך" היא ענתה לשאלתי.. "תהני מתוקה, אני חייבת לנתק יש לי פגישה.. בנוגע לעבודה.." היא נשמע לחוצה..

אצל המאסטרים מילה, זאת מילת כבוד.. לא משנה איזה מילה..
רק סיימתי לקשור את החגורה הכתומה למותני- וכבר הפעמון צילצל..
"שלום מאסטאר" פתחתי לו וקדתי לו קידה בעזרת הרגלים והידיים.
"שלום קריילרי " הוא השיב קידה.
הלכתי אחורנית- ונעמדתי בתנוחה לכוננות לביצוע בעיטת עקב..
"לא לא לא לא לא .." הוא פסל את תנוחתי.. נבהלתי.
"היום אנחנו נלמד סוג לחימה חדש!" הוא בישר לי.. "טוב" נשמעתי מתוחה.
המאסטאר שלי זרק לעברי שקית.
שכללה מכנס וחולצה מחוברים לבנים עם עובי מבפנים.
קסדה כמו של כוורנים.. וחרב?
"אני אלמד ותך משהו קליל יותר.. סייף." הלבשתי במהירות, שחזרתי הוא היה מולבש והתחיל לעשות תנועות שנות..
חרב קדימה, סיבוב, חסימה..
אלו היו תנועות מוכרות לי מקרב מגע רק עם חרב..
***
"וואוו" התנשפתי וניגבתי את מצחי..
"נהניתי היום.." הודיתי למאסטר.. "גם אני " הוא אישר ויצא ממפתן הדלת..
הסייף הזה שיחרר אותי.. מכול היום הקשה שעבר עלי..
הרגשתי שאני פורקת הכול! אומנם הוא מעייף בגלל התלבושת ..
אבל מהנה..
***
יצאתי מהמקלחת, לבשתי פיג'מה וגרב- נעל..
הדלקתי את המזגן שהבית התקרר קצת…,
ושקעתי בספה, מעבירה ערוצים…