פושעת פרק 7

"כן, ג'ייסון.."אמרתי שאני מגלגלת את עיניי."מתי הפעם האחרונה שהשאלת ספר מהספריה?" שאל אותי ג'ייסון,."למה?" התעלמתי משאלתו.."אממ היה איזה ספר אחד…. על שדים ו.. ערפדים, יש שם פתק חשוב…בכתב יד שלי.. ש.. נמצא בכריכה" הוא גימגם, "מה?!"שאלתי בבילבול, "איזה ספר, על מה אתה מדבר?"."התקשרתי לספריה ואמרו שזה אצל משהו בשם ' קריילרי אנדר' כמה עוד כאלה
אני מכיר.." גיכח, העלתי חיוך על שפתי "ג'ייסון תאמין לי, כיאלו נכון שאנחנו ברוגז.אבל אני לא יודעת על איזה ספר אתה מדבר.. כאילו יכול להיות שאמא \ אבא שלי השאילו ספר כזה…תכנית אני לא מאמינה בכאלה דברים…." השבתי לו,
"אמממממ, אז את אומרת שאת לא יודעת…, טוב אז בכול אופן- תודה" הוא נאנח..
לא ידעתי על מה הוא מדבר, אבל הייתה לי תחושה שהפתק הזה חשוב לו…"היה
נעים לשוחח איתך"אמרתי קלילות,"ו.. אני מצטערת שאיכזבתי.." הוספתי.
בצד שמעבר לשפורפרת נשמעה דומיה. ניתקתי… כנראה שגם הוא ניתק?
***
"תודה על האוכל, אמא.." אמרתי, בעוד שאני מניחה את הצלחת בכיור.., "מי זה היה בטלפון?" הסתקרנה אמי.
"ג'ייסון.. הוא שאל אותי משהו לגבי ספר שבטעות אצלי…" גמגמתי. "אהה, קריילרי אני צריכה לצאת"היא הודיעה לי."נו?,אני ילדה גדולה.. אני אהיה בבית.. ואעשה את עישוקי.." גיחכתי.
"אוו, פשוט חשבתי שלא תירצי להישאר בבית.. לאחר הבשורה.." היא מלמילה.
"אמא, נכון שאני חולה בסוכרת נעורים.. נכון שאני קריילרי 'שונה'. אבל זה לא מונע ממני להנות, לכייף, להישאר לבד בבית.. להמשיך את חיי כרגיל"אמרתי כולי כנה…
הבנתי שחיי הישתנו, שאני כבר לא קריילרי שהייתה לפני שנה…
אבל זה שאני חולה בסוכרת-וקיבלתי את זה בפשטות..אז אני חולה בסוכרת זה לא סוף העולם.. יש עוד הרבה כמוני…
"או.קיי, רק תשמרי על קרש" סיימה אמי.
"ביי" סימנתי בידי, היא לקחה את התיק שלה והטלפון הנייד ויצאה ממפתן הדלת.
***
ישבתי בסלון, רגל על רגל. משועממת, בעצם לא היה לי מצב רוח לכלום…
עכשיו השעה רק 5:00, הרגשתי שהיום שעבר עלי- זה כמו שבוע….
הרגשתי נדושה לראות סרט..
וספר?! לא..
דבר שרציתי יותר מכול זה-לטפל בבעיות האמתיות שלי..
30 בנובמבר…
מי האנשים האלה?,
מה הם רוצים ממני?
מי הבוס הראשי ש"רצחתי"?
מי הבחור ההוא?
ובעוד שאני חושבת נרדמתי על הספא..
החלום שלי החל… ואני לעולם לא אשכח אותו..
בחלומי-