פאנפיק על הארי פוטר – Who Am I פרק 3

פרק 3

ישבתי במשרד המנהלת שלובת רגליים וראשי מורכן. המנהלת בעצמה עמדה מולי ברב הדרה.
"שרלוט, בחיים לא הייתי מאמינה עלייך." היא התקרבה אלי. "את כל כך עדינה וביישנית, לא חשבתי שתעשי משהו כזה."
לא עניתי לה. הכעס פעפע בתוכי.
"ספרי לי מה קרה," היא בקשה.
"אין לי מה לספר!" אמרתי בכעס והסטתי מבטי הצדה.
"אין לך מה לספר? לפני כמה דקות מצאנו את העלמה בראון עם ראש פתוח בכיתה והזמנו לה אמבולנס, ואת אומרת לי שאין לך מה לספר?"
"אבל המנהלת! זה לא אשמתי! זה בכלל היא התח-"
"שרלוט," היא קטעה אותי ומשקפיה נצנצו כשהתקרבה אלי. "חברייך לכיתה אמרו לי שאת דחפת אותה."
"איזה חברים? אין לי שום חברים בכיתה הזאת!" צרחתי. "ונכון דחפתי אותה, אבל זו הייתה דחיפה קטנה! לא חשבתי שהיא תדחף כל כך רחוק ותפתח את הראש!"
המנהלת ישבה מאחורי שולחנה ונאנחה. "אני חושבת שיש לי הסבר לזה, אולי אמך לא הסבירה לך אבל אביך…"
"אין מה לספר עליו," קטעתי אותה בגסות. "אני יודעת שהוא עזב אותנו בשביל לחיות חיים טובים ומאושרים ולהשאיר אותנו גוססות מרעב!"
"שרלוט, תקשיבי," היא אמרה בשקט. "אביך נרצח."
"יופי לו," גיחכתי.
אמנם, תמיד ציירתי אותו והכל אבל זה לא אומר שאני סולחת לו על זה שעזב אותנו!
"אביך נרצח על ידי אוכלי מוות." היא סיימה את המשפט בנימה דרמתית.
"אוכלי מה?" שאלתי בהשתאות.
"אוכלי מוות, משרתיו של את-יודעת-מי."
"לא, אני לא יודעת מי זה."
"זה לא הזמן להתלוצץ! אסביר לך הכל, אבא שלך הוא קוסם. כלומר, היה קוסם. הוא התחתן עם אמך שהיא מוגלגית, כלומר, חסרת קסם. ואת, את מכשפה."
שתיקה השתררה בחדר. לא ידעתי מה לחשוב קודם. מה זה כל הביטויים האלה שהיא אמרה לי או אם המנהלת תמיד הייתה כזאת פסיכית.
"את צוחקת, נכון?" גיחכתי.
"לא, אני לא." בעיניה עבר זיק של נחישות. "את לא מבינה שרלוט? את מכשפה!"
"אבל, אין כזה דבר מכשפות וקוסמים." אמרתי בכעס. "כלומר, אלו רק אגדות!"
"מסתבר שלא."
"אבל, איך זה שאני לא רואה אותם? איך אני לא רואה כישופים וכאלה?" הקשתי.
"טוב, יש דבר כזה שקוראים לו משרד הקסמים. תפקידו הוא לשמור שמוגלגים לא יראו דברים כאלה."
"איך את בעצם יודעת על כל זה? את מכשפה?" שאלתי בסקרנות.
"לא אני סקיבית."
"את מה?"
"סקיבית, זה כינוי למישהו שנולד למשפחת קוסמים אבל אין לו כוחות קסם," היא אמרה וחיטטה בין כל ערימות הדפים על שולחנה.
"הנה, ביקשו ממני שאמסור לך את זה." היא מסרה לי מעטפה צהבהבה שדיו בצבע ירוק אזמרגד יצרה את המילים:
העלמה ש.סמית'
משרד המנהלת
בית ספר אדיסון
לונדון
אנגליה
הפכתי את המעטפה. על גבה התנוסס חותם שעווה נאה של אריה, נחש, גירית, ונשר שאות H מקיפה אותם.
ללא מילים עזבתי את המשרד כשהמכתב המוזר בידי.