פאנפיק על הארי פוטר – Who Am I פרק 2

התחלתי לרוץ, רצתי ורצתי. הרגשתי תשושה מן המאמץ, אבל היה אסור לי להפסיק לרוץ.
אחרי כמה דקות של ריצה, גמלה בלבי ההחלטה להסתתר.
הסתתרתי מאחורי הלוקרים של החטיבה העליונה והתחלתי לבכות, הדמעות זלגו ממני בשטף ולא הצלחתי לעצור אותן. ממש לא רציתי שיראו אותי. בחיים לא בכיתי ככה…
אחרי כמה רגעים השתתקתי. הדמעות נעצרו מעצמם. לאחר כמה רגעים של דממה חשבתי על מה שקרה לי עם ליאן, כלומר, איך דחיפה כזאת חלשה הובילה לתוצאה הרת אסון שכזאת?
כל כך רציתי לברוח, לעוף מהבית ספר הזה. חשבתי על כל המבטים שהתלמידים יתקעו בי, מבטים כל כך צורבים. אני לא אוכל לשאת את זה.
ובצעד נחוש ומעט פזיז החלטתי לעזוב את הבית ספר. לא הזיז לי מה יגידו לי ומה יקרה, העיקר שלא אהיה פה יותר.
בדקתי שאין איש במסדרון וחמקתי מבין הלוקרים למדרגות. ירדתי עד שהגעתי לקומה המוכרת ונכנסתי לכיתה. למזלי, אף אחד לא היה שם. רק השלולית האדומה של ליאן.
חטפתי את תיקי במהירות ורצתי אל החצר. כשאני מביטה לימין ושמאל ולא רואה איש החלטתי לטפס על הגדר.
בצעד נחוש תליתי את התיק על כתפי והתחלתי לטפס. לפתע,שמעתי קול צעדים שנשמעו קרובים וחזקים יותר מרגע לרגע.
הנה,אני עוד מעט גומרת לטפס.
הצעדים נעצרו.
"שרלוט!" קולה של המנהלת נשמע ונפלתי מהגדר אל האדמה. "את באה איתי עכשיו למשרד!"