ערפדית תיכונסטית – פרק 4

החלום היה מפחיד מאוד: התכוננתי לשינה, שיתיתי כוס דם אנוש חמה. ממש לפני שנירדמתי, באה אלי פיית פרפרים שהודיעה לי הודעה חשובה: תומר (הבוי פרנד שלי) גילה שאני ערפדית, והוא רוצה לשלוח את הסיפור לעיתון ולחדשות. ועשיו, אם אני לא אעשה משהו, יגלו את הערפדים, והערפדים יכניסו אותי לכלא למאסר עולם על גילוי הסוד הגדול. מה לעשות לכול הערפדים והרוחות, כרגע בחלומות שלי (או אולי הסיוטים) המצב קשה! עליתי לעליית הגג, אני תמיד הולכת לשם כשאני לחוצה (גם במציאות וגם בחלומות וגם בסיוטים) . פתאום ראיתי גלשן זמן גדול במיוחד, אז התבוננתי בו. פתאום הבחנתי שהוא לא רק גדול יותר, הוא גם מתקדם יותר. יש בו אפשרות לנסוע בזמן! עליתי עליו, חזרתי אחורה בזמן, ומנעתי מתומר לגלות. אני יודעת שהיה אמור לקרות החלק הטוב, אבל פתאום אמא העירה אותי. "יש בית ספר מתוקה. תאכלי קורנפלנקס עם דם ותצאי" . לכם יש את הנוזל הלבן המוזר הזה עם קורנפלנקס שלכם, אך לנו הערפדים יש קורנפלנקס עם דם. (אני אומרת לכם, זה פשוט טעים יותר!!!!) הלכתי לבית הספר. ושוב, כרגיל. נועה המקובלת צוחקת עלי עם חברות, או ליתר דיוק המעריצות שלה. נופר נגשה אלי ואמרה: מה היא אמרה? את זה תדעו בפרק הבא…