ערפדית תיכוניסטית – פרק 5 פרק ארוך :)

. אז נופר ניגשה אלי ואמרה: "שמעתי על מה הן צוחקות עליך. באתי לספר לך" אין לי מה להגיד לכם, נופר תמיד איתי. "הן אומרות שאת מתנהגת כמו משהיא מעולם אחר" קמתי,דחפתי את השולחן, לקחתי את האייפון וברחתי. לאן ברחתי? למקום הסודי שלי מאחורי העצים. טילפנתי לאמא. :"אאממאא!!!! הבנות בכיתה אומרות שאני מעולם אחר!!! אולי הן גילו את הערפדים???!!!"
"תקשיבי מתוקה שלי, תגידי למורה שאת לא מרגישה טוב ותחזרי הביתה. אם זה עיניין רציני את עוברת בית ספר!" "אבל אמא, צריך ליווי מבוגר" "אז אני אבוא. תלכי להגיד למורה שכואב לך הראש. ברור?!" "כן אמא!" אמרתי בקול מודאג בריצה לחדר המורים. רצתי, תפסתי בצירי בדלת. גילה, המורה של כיתות יב' יצאה מחדר מורים. ביקשתי את נוי, המחנכת שלי. היא אמרה שהיא עסוקה. אמא סימסה לי: "נו? מה קורה?!" כתבתי לה במהירות תשובה: " נוי עסוקה. אצתרך לחכות לשיעור".
היא לא הגיבה. ניזכרתי שביום הראשון של כיתה ט' השארתי שם גלשן זמן. רצתי למקום. אך ראיתי שהוא לא היה שם. וניזכרתי, בנים מכיתה יב' (הכיתה של גילה) שבו עליו פצץ. הוא שבור. פינו אותו משם לומרות שלא ידו מה זה. רק ידעו שזה משהו שבור. ולכן לא יכולתי לטוס הביתה. היה צלצול. רצתי לכיתה. התיישבתי, הכנסתי את האייפון לתיק וסידרתי את השדולחן. נופר באה, לשאול האם אני בסדר, אך הוא לא הוציאה הגה ו"המלכה" , אומרת: נופר, מה את מדברת עם החייזרית הזו? הזו. לא ידעתי מה לעשות בכיתי. היה שיעור, המורה עמדה להכנס, ולא יכולתי לברוח כמו קודם. קודם הייתה הפסקה. ובלי קשר לזה, כבר באמת כאב לי הראש, בלי שום קשר למה שאמא אמרה לי להגיד. לא שתיתי דם כמה שעות. כמו שאתם לא שותים מים כמה שעות. אז יצא שאמרתי למורה את האמת. אמרתי לאמא שהיא יכולה לבוא (בSMS כמובן). אמא באה. היא שכחה להסתיר את הניבים! לא ידעתי מה לעשות. חשבתי. זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו… דן התפרץ ואמר:"מה זה הניבים האלו, מה היא , ערפדית?" וכולם צחקו. חוץ מהמורה כמובן. אמא באה להגיד משהו אך עם המרפק שלי נתתי מכהחלשב במרפק שלה, והיא לא המשיכה. היא לא אמרה משהו שגילה משהו… אמרתי שיש לה בעיה בניבים שהם גדולים מידי… ודי נראה לי שהם האמינו. אז, חזרנו הביתה. אמרתי לה, שאני חושבת שיכול להיות שהן אמרו את זה רק בשביל להעליב אותי, ולא בגגל שהן ראו את הניבים או שאני שותה דם. אני ואמא סיכמנו שאני אגיד לה מה הן אמרו לי מחר. אז, ביי, נתראה בפרק הבא :)