'ערסית'- פרק שתיים

הגענו לפארק יחסית גדול עם ספסלים והמון נערים מדברים ובשל כך הרבה רעש. את הפארק הקיפו שכונות מגורים, אז הבנתי שהם לא הולכים לשתות במקום הזה, מה שעודד אותי במקצת (אחרי הפעם ההיא שהשתכרתי והכרתי את דור, אני די מפחדת לשתות במקומות ציבוריים.)
"אח שלי הגבר! מה קורה חבר יקר?" קם לקראתנו בחור מהשכבה של דור בשם ירדן עמיתי. הוא איתו בכדורעף, ויש לו שיער קצוץ בצדי ראשו וארוך באמצע הראש (נו, אתם יודעים למה אני מתכוונת…), ומאחוריו ישבה החברה שלו, גל בוקמי. נערה רזה בצורה כמעט מפחידה עם שיער חום וחלק ועיניים כחולות בהירות שאי אפשר היה להתעלם מהן. מעל העיניים היה מתוח קו אייליינר מוקפד.
"אח שלי!" קרא דור והשניים התחבקו. אחרי ירדן, קם גם עומר מדינה, שישב ליד גל בוקמי עם החברה שלו, שירה גלר. לעומר יש שיער בלונדיני ממש בהיר ועיניים כחולות כהות, אמא שלו רוסיה, אז הוא נראה בהתאם. הוא בכיתה יא, כמו דור, אבל שירה גלר, החברה שלו, בכיתה יב. שירה גבוהה, עורה כהה, היא חטובה מאוד ויש לה תלתלים שופעים שנופלים בחינניות על גבה. היא כמעט בת 18, והיא יוצאת עם נער שקטן ממנה בשנה וקצת. שירה יפה. אני מבינה מה עומר מוצא בא. גל לא יפה.
"את מי הבאת הפעם?" שאל עומר מדינה בחיוך קטן אחרי שגם הוא חיבק את דור ושלושתנו הלכנו לשבת ביחד עם שאר הנערים. חוץ מעומר, שירה, גל וירדן, ישבו שם גם בחור בשם רותם שטרית שעליו ישבה עוד נערה והוא ליטף את הירך שלה בזמן שניהלו ביניהם שיחה שקטה. לא הכרתי אותה.
"רוני, אלו עומר, ירדן, רותם, שירה, גל ומיקה." אמר דור והצביע על כל אחד מהשמות שמנה. מיקה הייתה הנערה שישבה על רותם שטרית, ולא הצלחתי כלכך לראות איך היא נראית כי גבה היה מופנה אליי.
"זאת רוני פרנקל, היא מ'עתיד'." הוא הציג אותי בפניהם וגיחך מעט כשאמר איפה אני לומדת.
"גאונה," ירדן עמיתי פנה אליי בגיחוך, "מה את עושה איתו?"
חייכתי מעט אבל עדיין לא אמרתי מילה. הסיטואציה הייתה מוזרה מדי.
"מה, איך 'עתיד'? בית ספר טוב?" שאל אותי עומר מדינה בהתעניינות.
"למה, אתה חושב לעבור?" עקצה אותו גל בוקמי ושירה, דור וירדן צחקו.
"מפתח שיחה, תרגעו." אמר עומר כאילו בעצבנות, אבל ראיתי שהוא חייך. ואז הוא הסתכל עליי, כמצפה לתשובה.
"אממ, בית ספר טוב, כן. לומדים הרבה, הרבה עומס." אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
"אחותי לומדת שם, היא ממש אוהבת אותו." אמר עומר וגם לי להביט בו בהפתעה. מי זאת אחותו? למיטב זכרוני אין מדינה בבית הספר בכלל.
"כן הוא בא מבית עם גאונות, חבל רק שהיא דילגה עליו." עקצה אותו שוב גל בוקמי וחייכה, ואני לא בטוחה שראיתי נכון, אבל לדעתי היא נצמדה אליו וחיככה את הזרוע שלה בו. כנראה שגם שירה שמה לב לזה, כי היא מיד הניחה את רגליה על ברכיו.
"אני מבינה למה היא אוהבת אותו," הינהנתי לעבר עומר. "יש שם מענה לכל הדברים שאפשר ללמוד, וברמה הכי גבוהה. זה נחמד." אמרתי ועומר חייך מעט. יש לו חיוך יפה.
"מי זאת אחותך? לא זכור לי שום מדינה בבית הספר." אמרתי.
"את יודעת את שם המשפחה שלי?" הוא שאל וחייך. מיצמצתי כמה פעמים, ולקחתי נשימה עמוקה. "דור סיפר לי עלייך," זה היה שקר והתפללתי שדור לא יסגיר אותי עכשיו. ליתר ביטחון הוספתי, "או ששמעתי איפשהו…"
"בכל מקרה," עומר המשיך לחייך את החיוך היפה הזה שלו, "לא קוראים לה מדינה כי היא רק חצי אחותי. קוראים לה ולריה סשנוב." הוא אמר. שירה הסתכלה עליו בבילבול, "לא ידעתי שלרה לא אחותך באמת,"
"היא כן אחותי באמת." אמר עומר במעט ארסיות, "פשוט אין לנו את אותו האבא." שירה נהייתה נבוכה ושקעה מעט אחורה על הספסל.
"אחרי שהיא נולדה אמך פגשה את אריה נכון? ואז הם עלו יחד לארץ?" גל הייתה נחושה להציג את הידע שלה בנוגע למשפחתו של עומר, וראיתי שהפרצוף של שירה מתקשח כשהיא בוהה בפרצוף התמים לכאורה של גל שהיה נעוץ בעומר. הנחתי כי אריה היה אביו של עומר.
עומר הנהן, והיה נראה כאילו הוא לא מבחין במאבק הסמוי שניהלו שירה וגל על תשומת הלב שלו.
"איך הייתה המסיבה ביום רביעי?" העביר דור נושא ומתח את ידיו למאחורי ראשו.
"היה חולני, אני ושטרית שתינו מלא, אבל לא הבאנו באף אחת." אמר ירדן בחיוך מרוצה, וב'הבאנו' הנחתי כי הוא מתכוון למין (כמובן.)
גל לא התייחסה לנסיון של ירדן לגרום לה להיות גאה בו.
"ואתה?" החווה דור בראשו לעבר עומר. "לא שתית?" הוא קימט את מצחו.
"הייתי 'השומר'," אמר עומר והעווה את פניו.
מכאן השיחה נדדה למסיבות, ואז לשתייה, ואז לבנות, ואז שוב לשתייה כי שירה התחילה להתעצבן. מצב שגרם לי לא להיות נושא השיחה, מה ששימח אותי מאוד. זה נתן לי הזדמנות לנתח אותם מהצד. שמתי לב שהמצב בין שירה ועומר קצת מתוח, והסקתי שאולי הם רבו לפני שבאו לכאן. גם הנוכחות של גל לא תרמה לשיפור המצב. ראיתי שירדן שם לב לנסיונות המעט פתטיים שלה להתקרב לעומר, אבל הוא לא כלכך ידע מה לעשות עם זה. הוא ניסה לחבק אותה כמה פעמים, אבל היא דחתה אותו בקרירות. רותם שטרית ומיקה, שישבו מעט רחוק מהשיחה בשלב מסוים אמרו שהם פורשים הביתה ועזבו את הפארק לגמרי. זה היה בערך ברבע לאחת עשרה.
דור וירדן בדיוק החלו להתווכח על איזה נושא מטופש, ואז גל פתאום שאלה, "רגע, רונה, אז את ודור ביחד בעצם?" המבט שלי מידית עבר אליה, והיא ישבה מולי מלפפת את השיער שלה סביב האצבע ועיניה הכחולות בוהות בי בהבעה ריקנית. לא היה לי איך לענות לזה.
גם דור הביט בי, בהבעה מובכת.
נשמתי עמוק, "לא." אמרתי, מסתכלת לגל בעיניים כדי שלא אוכל ליצור קשר עין עם דור. אנחנו לא ביחד, וכבר דיברנו על זה קודם.
"וקוראים לה רוני, לא רונה." נראה היה שגם לדור נמאס מהגל בוקמי הזאת.
"אה." אמרה גל בסתמיות וליקקה את השפתיים שלה.
באותו הרגע הטלפון שלי צלצל, מה שבהתחלה הבהיל אותי וגרם לי לקפוץ מעט במקום שלי. אחרי שהתעשתתי, מתעלמת מהמבטים המגחכים של שירה, דור ועומר, הוצאתי אותו מהכיס ועניתי. זה היה עופרי, אחי הגדול.
"היי," אמרתי בעודי קמה מהשולחן והולכת מעט רחוק מהם. "מה קורה?"
"איפה את?" הוא שאל.
"בפארק, עם ידידים שלי." אמרתי והשתעלתי מעט.
"צריכה שאני אחזיר אותך הביתה?" שאל עופרי. אין מצב שהוא סתם ככה מציע לקחת אותי מפארק ברחובות באחת עשרה בלילה.
"מה אתה צריך?" שאלתי באנחה.
הוא היסס לרגע, ואז ענה.