ערב שתוי – חלק שני

אותו בחור התקרב אליי ולא ידעתי מה לעשות ? איך להגיב לזה שבחור התחיל איתך שנייה אחרי זה
שחברה הכי טובה שלך נעלמה ולכי תדעי איפה היא עכשיו ?

בזמן שהוא הוא היה כבר קרוב אליי התיישבתי על המדרכה. והוא מתיישב לידי.
"אתה פה לבד ?" שאלתי אותו מתוך מבוכה. "כן". הוא ענה ושוב חייך.
הפסקתי לחשוב על שלי, המחשבות שלי היו אדישות כמעט כמו התשובות שלו.
הוא הסתכל אליי ושאל בת כמה אני. "17" עניתי בפשטות. "אתה ?"
"עוד מאט 19." התפתחה בינינו שיחה, על כל מיני דברים והרגשתי שיש בינינו חיבור טוב.
בשלב מסויים אמא שלי התקשרה ואמרה שהיא נתקעה עם האוטו, ולאו דווקא התבאסתי, כי היה לי
עם מי להעביר את הזמן עד שהיא תגיע.

אחרי כמעט שעה, שהבנתי שלאמא שלי אין כישורים איחודיים להחלפת צמיג מסכן,
נדב ואני החלפנו טלפונים, ושהגעתי לרשום את השם שלו, והופתעתי לגלות, שהוא בכלל לא אמר לי.
אז שאלתי במבוכה והוא ענה לי "נדב.. ואת ?" . "עדן" חייכתי.

אמא שלי הגיעה וקמתי מהמדרכה לכיוונה, נדב משך לי את היד ונתן לי נשיקה בלחי הוא לחש לי באוזן – " אז נדבר " . אי אפשר להגיד שלא אמרתי לעצמי כמה חתיך הורס הוא היה. נדב. השם הזה
הדהד בראש שלי שהייתי באוטו עם אמא שלי. חיפשנו את שלי במעגלים . אין לי מושג מה היה מטרת
המעגלים האלה – כי הרי ברור שהיא נגררה אחרי איזה בחור לבית שלו.

השעה הייתה 2 בלילה. אחרי כל הסיבובים המייגעים האלה, לא היה זכר לשלי – מה שהיה צפוי.
ההורים שלה בחו"ל כבר יותר מ4 שנים בשליחות מהעבודה או משהו. היא גרה לבד בדירת 2 חדרים.
היא תמיד היה טיפוס מסתורי כזה, לא פלא שכל הבנים רצו אותה שהיינו בכיתה ז'-ח' .
אולי גם שהיא הייתה בלונדינית מהממת הוסיפה לקטע עם הבנים.

לא מצאנו את שלי, הודענו למשטרה. והגדירו אותה כנעדרת.
—

מאז מהמקרה עם שלי עברו 3 שנים. 3 שנים של כאב, 3 שנים של פחד.
ההורים שלה חזרו לארץ, מבוהלים, וכמובן.. בערה בהם השנאה אליי, שאני אשמה שהיא נעלמה להם.

באותה שיחה עם נדב, סיפרתי לו על זה ששלי נעלמה. והיום, בסביבות 9 בערב, הוא שלח לי סמס שעצר לי את הנשימה –
"מצאו אותה" התקשרתי אליו מבוהלת ולא מבינה מה הכוונה.. הוא ענה לי כאילו הוא דפק ריצת 2000 מטר! הוא הצליח לומר בקושי שהוא מתנשף – "עדן.. היא פה, היא.. הייתה דקירה ברחוב הדרים 87 – אמרת לי שהיא בלונדינית נכון ? שהיא לבשת שמלה ורודה ? זאת היא" – והוא ניתק.

—
המשך יבוא