עץ החיים-פרק 7
אני ראיתי את זה..בעיניים שלי! לא,זה לא יתכן! היא ליקקה את פניו ונראתה אוהבת אותו לחלוטין..זה לא אפשרי!. אל תעשי לי את זה קיילה…נכון! היא לא יודעת שאני אוהב אותה והכי חשוב,שאני זאב..אבל בכל זאת שתישאר לי תקווה קטנה,שאולי היא לא תתייחס להבדל הענק בנינו,לאיסורים שעוטפים אותנו להכל..ותאהב אותי בחזרה. אבל אם היא עם מישהו…כל מה שניסיתי לעשות..נהרס.
עמדתי מאוחרי הסלע והסתכלתי על שניהם,מביטים אחד בשני. הנמר הזכר ליקק את פניה גם,והיא הצמידה את ראשה לשלו. הם חיככו את ראשם אחד בשני. קינאתי,כל כך קינאתי! הייתי חייב לעשות משהו…להפסיק עם הדבר הזה..לא לתת למישהו לקחת את אהבתי…
האזנתי לכל מילה שהם אמרו… לכל דבר. המשפט שהדהים אותי הכי זה שהזכר אמר 'רוצה להשתנות לגוף האדם?… וקיילה,הייתה מופתעת. זה חוק משולב,גם לזאבים וגם לנמרים. אם הופכים לדמות האדם זה רק לצורכי הזדווגות…לא לכיף. 'לא עכשיו…' ענתה לו וזזה ממנו…אני לא יודע אם הרגשות שהיא מרגישה עכשיו הם אמתיים,קיילה לא נראית לי אחת שמתאהבת בכזו קלות. אבל היא בטח מכירה את הנמר הזה שנים…
הקנאה המשיכה להשתלט עליי,לראות את קיילה והנמר שאני לא מכיר צמודים אחד לשני כל כך…אני בדרך כלל לא עושה מכל דבר מהומה. אבל בגלל שזו קיילה ואני מרגישה אליה משהו חזק..אני אעשה את זה…אני אלחם איתו,רק בשביל שקיילה תהיה שלי.
עליתי על הסלע שהתחבאתי מאחוריו,ונהימה יצאה מפי…היא הייתה חלשה ולא שמעו אותה,אבל הגברתי אותה ונהמתי עוד יותר חזק. אם הייתי נמר זו הייתה שאגה!. קיילה והנמר השני סובבו לכיווני את ראשם,והנמר מיד נדרך ועמד בעמדת תקיפה. קיילה הסתכלה עליי,המומה. כנראה היא זוכרת אותי…
"אתה..אתה סיזה?!" שאלה "אני שמח שאת זוכרת אותי.." עניתי לה ברכות "מאיפה את מכירה אותו קיילה?" שאל הנמר וקיילה הסתכלה עליי ואז עליו "הוא.." התחילה לומר "אני זאב.." אמרתי מיד "ומה את רוצה?" שאל הנמר "להילחם איתך" עניתי מיד "למה?" שאלה מיד קיילה,לא ידעתי מה לומר… אני לא רוצה שקיילה תגלה עכשיו שאני אוהב אותה..ואני לא רוצה להיראות סתם זאב טיפש שרוצה להילחם..
"עוד אחד..הם מגזימים בלפרוץ לשטחים שלא שייכים להם.." לחש הנמר לקיילה,זה עצבן אותי..
התכוננתי לזינוק…קפצתי מהסלע לכיוונו של הנמר אבל מיד חטפתי מכה איומה בבטן ונפלתי על האדמה, זאת הייתה קיילה. "תפסיק! עוף מפה..אני לא רוצה לראות אותך יותר!" אמרה "לא קיילה.." התחלתי לומר "תעוף מפה,ואם לא אני אקרע אותך לגזרים ואתן לאבא שלך לאכול מבשרך תסתלק!" אמרה,עמדתי על רגליי,והתכוננתי גם לעמוד על שלי. אבל הכאב הדהד בי.. "אני לא זז מפה!" אמרתי וכמעט מתתי מכאבים "הבאת את זה על עצמך." אמר הנמר שאני עדיין לא יודע את שמו. קיילה והנמר התכוננו לזנק עליי. "אל תעשי לי את זה קיילה…אני רק רוצה להכיר אותך!" אמרתי,מתקשה לדבר. "למה?" שאלה "אני לא יודע! בבקשה אל תתקפי אותי אין בכוונתי לעשות לכם דבר רע!" אמרתי "אז למה תקפת אותי?" שאל הנמר "אני לא יודע,השתגעתי כנראה מהקור..רק בבקשה אל תהרגו אותי!" התחננתי,וכמובן ששיקרתי בשביל להציל את כבודי. קיילה והנמר החליפו מבטים "פעם אחרונה.." אמר הנמר "אני לא בטוחה צ'יפ,זו כבר פעם שנייה שהוא מטריד אותי ככה" אמרה קיילה לנמר,שכנראה קוראים לו צ'יפ "רק תגידי לי ואני חוגג על גופתו" אמר צ'יפ והסתכל עליי במבט מאיים,התחלתי לפחד. "תשבע לי שלא תעקוב אחריי יותר.." אמרה לי קיילה "אבל.." התחלתי לומר "שום אבל!" צעקה וצ'יפ שאג עליי. "אני לא מבטיח שום דבר.." אמרתי,הייתי מוכן לעמוד על שלי,אבל זה מסכן אותי מרגע לרגע..
"זה חסר טעם.." אמר קיילה וסובבה את גבה לעברי..נראה שהיא מתלבטת…
ואז פתאום היא הסתובבה והסתכלה עליי ברצינות. "מחר…כאן בשקיעה,אני ואתה ניפגש ונראה כבר מה את רוצה.." אמר והתחילה ללכת,הייתי המום. "את חושבת שזה נכון לעשות?" שאל צ'יפ את קיילה "נראה כבר מה הוא רוצה..ומי הוא" אמרה "תודה.." אמרתי לה בזהירות..היא הפנתה את פניה אליי ונהמה יצאה מפיה… שמחתי שהיא הסכימה להיפגש איתי שוב אחרי הכל..והתחלתי לחשוב,אולי זו לא אהבה לנמרה הזאת..אלא אובססיה.
קיילה נעלמה בין העצים וצ'יפ אחריה…המשכתי להסתכל לכיוונם,ולחשוב מה אני הולך לומר מחר…
אני הולך לספר לה את כל שמעניין אותי בה,את זה שאני לא מפחד ממנה כי אני יודע שהיא לא תפגע בי….. אני מקווה מאוד שהיא לא תפגע בי!………………………………….
תגובות (0)