עץ החיים-פרק 6

'אני רוצה לפגוש אותך שוב' נזכרתי פתאום בדבריו של הזאב. למה שהוא ירצה לפגוש דווקא אותי? מה הוא כבר רוצה? "מה קורה איתך?" שמעתי פתאום את קולו של צ'יפ. "מה?" שאלתי וסילקתי את כל מחשבותיי מראשי. "לאחרונה את מרחפת קיילה" אמר לי "לא אני לא!" עניתי לו מיד "זהו שכן" אמר ונשכב לידי "על מה את חושבת?" שאל "סתם.." אמרתי "שום דבר זה לא סתם…במקום הדפוק הזה" אמר לי, צ'יפ הוא חברי הטוב ביותר פה. אנחנו מדברים על הכל..אבל אני לא יודעת אם אני אספר לו על הזאב.
"רוצה ללכת להציק למישהו?" שאל "למי?" שאלתי "לא יודע…אולי זאפרי?" שאל,צ'יפ לא סובל את זאפרי בדיוק כמוני. "אין לי כוח שהיא תלשין אחר כך לאבא שלי על זה" עניתי לו "ואם כבר מדברים על זה,מה הוא באמת אומר לך אחרי זה?" שאל "הוא נותן לי את הנאום של הכבוד למבוגרים שלו,אבל אחר כך תמיד מגם עליי מולה ואומר שזה רק שטויות של מתבגרים" עניתי "יש לך אבא מגניב" אמר "ממש לא.." השבתי "למה לא? אני הייתי רוצה אבא מנהיג. אבל נתקעתי עם שלושה אחיות" אמר,צחקתי אבל אז נזכרתי שצ'יפ יתום. אמא שלו מתה ממחלה ואבא שלו נהרג על ידי זאב. "סליחה ש..צחקתי" אמרתי "מותר לצחוק לפעמים!" אמר "את יודעת..כשחזרת לכפר ראיתי שאת נסערת ממשהו,מזה היה??" שאל "סתם…לא הצלחתי לצוד כמו שצריך,האייל ברח לי" שיקרתי "אל תעבדי עליי קיילה,את הנמרה הכי טובה בציד כאן!" אמר "טוב..אני פגשתי מישהו" אמרתי בשקט "מי?" שאל "מישהו!" אמרתי וקמתי ממקומי "נו בבקשה,קייל ספרי לי!" אמר "אל תקרא לי ככה! זה שם של בן" אמרתי "בסדר מצטער!" אמרתי "בוא עזוב,נלך לצוד" אמרתי ועליתי על סלע אחד. צ'יפ קם ממקומו גם ועלה על סלע לידי "תחרות?" שאל "תחרות" עניתי והתחלנו לרוץ ולטפס על הסלעים. לפתע שכחתי לרגע מכל הצרות שלי..מזה שאבא שלי כועס עליי בגלל שברחתי,מזה שזאב רוצה לפגוש אותי ואני לא יודעת למה..מהכל!
המשכנו לרוץ,אני הייתי שקועה בלמצוא משהו לאכול אבל אז הבחנתי בכך שצ'יפ מסתכל עליי,או יותר נכון על החתך הגדול שבפניי,עצרתי. "כן זה מוזר אני יודעת.." אמרתי "מה??" שאל "החתך" אמרתי "מי עשה לך את זה?" שאל בלי לבזבז רגע "אבא שלי" אמרתי "מה?! למה?" שאל "הוא התעצבן עליי בגלל שלא עזרתי לו בקרב נגד הזאבים" עניתי "רק בגלל זה..אלה ממש שטויות!" אמר "אני יודעת..אבל זה לא ממש בגלל זה" אמרתי "אז למה?" שאל "דיברתי לא יפה על סבתא שלי,אם אתה מכיר אותה" עניתי "אולי הייתי קטן אבל מישהי כמוה קשה לשכוח" אמר "אז בגלל זה" אמרתי "לא משנה מה אמרת..זה בטוח נכון" השיב לי "אני יודעת..אבל היא עדיין סבתא שלי,לימדה אותי את כל מה שאני יודעת." אמרתי "את רוצה ש..אני אדבר עם אבא שלך?" שאל,צ'יפ אומנם מתנהג כמו ילד קטן אבל הוא גדול יותר ממני והוא לא מפחד משום דבר. "לא…" אמרתי "זה עניין משפחתי,אני לא רוצה לערב אותך בשטויות שלנו" אמרתי בחיוך "מה שאת רוצה" אמר "אז..אנחנו עדיין בתחרות או לא?" שאל "בטח!" עניתי מיד והתחלתי לרוץ "היי לא הוגן!" צעק "במקום להתבכיין תתחיל לרוץ,אני כבר יודעת מה אני הולכת לאכול!" אמרתי וזכרתי אייל קטן שנח לו בשקט,איך? הצלחתי לשמוע אותו.
רצתי וניסיתי לשמוע את נשימותיו של האייל,כדי שאני אוכל לעקוב אחריו ולא להתבלבל. כן..אולי אני לא הכי אוהבת את סבתא שלי,אבל היא הפכה אותי לציידת הכי טובה בשבט. ואני מרוצה מזה.
התכוננתי להתחיל לרוץ עוד פעם "עצרי רגע!" צעק לי צ'יפ "למה?" שאלתי "יש פה ריח מוזר.." אמר "אני לא מריחה כלום.." אמרתי לו והלכתי אליו "חכי שנייה" אמר,עלה על איזה סלע והמשיך לרחרח. "צ'יפ אני לא חושבת שיש פה מישהו.." אמרתי "איך?! האף שלי משתולל יש פה זאב" אמר "זאב?! אז איך אני לא מריחה את זה?" שאלתי "לא יודע.." ענה ועלה גבוה יותר עליתי אחריו ועזרתי לו לרחרח,לראות אם הוא צודק ובאמת יש כאן זאב. אבל..אם זה הזאב שפגשתי,שממשיך לעקוב אחריי כמו באובססיה,זה יהיה מוזר. "שש..מצאתי!" אמר צ'יפ בלחישה והצמיד את אפו לאדמה,הוא התחיל להריח שוב ולעקוב אחרי הריח. אם צ'יפ היה כלב ציד הוא היה מעולה בזה!. חייכתי לעצמי אבל ראיתי שצ'יפ כבר לא כאן. שמעתי שאגה,רצתי מהר למקום שממנו היא באה וראיתי את צ'יפ ועוד זאב אחד אבל אפור,עם פצע גדול על הרגל. צ'יפ חשף את שיניו מול הזאב והזאב עשה גם אותו דבר,הם התכוננו לתקוף "חכה רגע.." אמרתי לצ'יפ ועמדתי לידו "מה יש?" שאל אבל עדיין הסתכל על הזאב "הוא פצוע,זה לא הוגן" אמרתי "זה לא אכפת לי,הוא פלש לשטח שלנו" אמר ושאג על הזאב,הזאב נראה מפוחד…אני חייבת לעשות משהו. "מה שמך?" שאלתי את הזאב "למה לי להגיד לך!" אמר "כי החיים שלך תלויים בזה,מה שמך?!" שאלתי רק שקולי היה חזק יותר "אקה" ענה "ומה אתה עושה פה?" שאלתי "אני יצאתי לצוד,ונפצעתי אז הייתי חייב מים ונזכרתי שהמקור הכי קרוב מהמקום שאני נמצא בו זה כאן" אמר "למה דווקא פה?" שאלתי "לא היו לי שום כוונות רעות,אני נשבע לך" אמר והרכין את ראשו מפחד "אתה יכול ללכת" "מה?!" שאלו צ'יפ והזאב ביחד "הוא לא עשה כלום" אמרתי לצ'יפ "אבל הוא זאב.." אמר "זה לא משנה!" אמרתי "קיילה,אני לא מכיר אותך ככה!" אמר לי צ'יפ לא התייחסתי לדבריו והסתכלתי על הזאב "נו קדימה תלך ליפני שאתחרט!" אמרתי לו "תודה!" אמר בשמחה ורץ למקום שממנו בא. "קיילה!" אמר לי צ'יפ באכזבה "מה אתה רוצה?" שאלתי אותו והתחלתי ללכת "רגשות האשם משתלטים עלייך!" אמר "איזה רגשות אשם?! על מה אתה מדבר?" שאלתי רגשות האשם על כך שרצחת את אמא שלך!" אמר,הופתעתי! בחיים צ'יפ לא הזכיר את זה לידי "תסתום את הפה שלך! אל תדבר אפילו מילה קטנה על אמא שלי!" אמרתי "אני מצטער אבל..את נתת כרגע לזאב לברוח בלי לקבל עונש על כך שפלש לשטח שלנו" אמר "הוא היה פצוע,אני ואתה היינו עושים את אותו הדבר!" אמרתי בחזרה. לא היה אכפת מהזאב,רציתי להגן על עצמי,על הכבוד שלי..שגם ככה פגוע!
"את השתנית.." אמר "אני לא.." השבתי לו "אז איפה הקיילה שאני מכיר?!" שאל "היא כאן רק בגרסה חדשה!" התחכמתי "הגרסה הזו לא טובה.." אמר בשקט ובעצב הוא הפנה את גבו אליי והתחיל ללכת. "צ'יפ.." אמרתי בשקט,מקווה שישמע אבל לא קרה כלום. רצתי אליו ועמדתי מולו בכדי שיעצור "חכה.." אמרתי והתקרבתי אליו "מה את עושה?" שאל "אני רוצה שתסלח לי." אמרתי וליקקתי את פניו,כוונה של נשיקה. הוא היה המום "את..?" שאל "אולי קצת" אמרתי,אבל בעצם זה היה שקר. עשיתי את זה רק בשביל שיסלח לי..אני לא מרגישה אל צ'יפ שום דבר,הוא רק חברי הטוב!,אולי בשביל שהוא לא יפגע,אני אומר לו…
אולי,זה לא בטוח……………………………………………..