עץ החיים-פרק 4

"לא היית צריכה לברוח!" אמר לי אבא שלי ואכל עוד מבשר האייל שלו. "יש לי זכות לא להשתתף" עניתי והסתכלתי עליו אוכל, "זה לא משנה..מה תעשי בקרבות שאת תהיי המנהיגה,תברחי? תאכזבי את כל עמך?" שאל "אני אפתור את זה בשקט,בלי אלימות" אמרתי "אף פעם לא לימדתי אותך את הדברים האלה" אמר לי והסתכל עליי "כי סוויס לימדה אותך להתנהג כמו רוצח!" שאגתי "תדברי יפה על סבתך!!" שאג עליי בחזרה וקם ממקומו בכעס "את צריכה ללמוד מסבתא שלך המון!!" צעק "איך להיות רוצחת?! לא תודה!" שאגתי עליו ורק רציתי לראות אותו מת. הסתכלנו בעיניים אחד של השני ואני לא יודעת מה קרה, אבל הרגשתי את הציפורניים שלו ננעצות בלחי שלי ויוצאות במהרה, אני נופלת על הרצפה. "יש לך הרבה מה ללמוד.." אמר בשקט והלך..
הייתי המומה,הוא באמת הרביץ לי עכשיו,אבל אני לא מתפלאת הוא למד מסבתא שלי הכל! היא הייתה רוצחת משוגעת שדם היה מוכתם על הפרווה שלה כל הזמן,וזו לא מטפורה זה אמתי….. קמתי מהר מהאדמה והתחלתי לרוץ לעבר הנהר בשביל לנקות את הדם מפניי. הרגשתי ממש מוזר לגבי הסטירה שאבא נתן לי,למה הוא עשה את זה? בגלל שעצבנתי אותו או בגלל שהוא נעלב שקראתי לאמא שלו,סבתא שלי רוצחת…אני לא אוהבת כאלה שלא יודעים לקבל את האמת כמו שצריך הם מגעילים אותי.
המשכתי לרוץ לנהר בשקט,אבל סערה התקיימה בתוכי. נזכרתי בדבריה האחרונים של סבתא שלי 'כאב הוא מתנה' ,הייתי קטנה עד עוד גורה צעירה שלא יודעת לשלוט במעשיה,סוויס תמיד אהבה את זה שהייתי הורגת איילים בשקט,בלי כוונה אפילו של אכילה,שפרוותי הייתה מתלכלכת בדם היא הייתה משתיקה את אמא שלי ואמרה לה שככה נמרה אמתית צריכה להראות,ואני האמנתי לה כל הזמן הזה שהייתי גורה ואמא שלי הייתה בחיים התנהגתי כמו שסוויס לימדה אותי,אבל אחרי שהיא מתה מהשטויות שאני עשיתי..הבנתי שמה שסוויס לימדה אותי היה שגוי והפסקתי, אבל אבא שלי עכשיו..רוצה שאתנהג כמוה…אני בחיים לא אחזור להתנהגות הזאת!
הגעתי לנהר וקפצתי אליו, פניי התנקו מהדם אבל עדיין נשארתי מתחת למים. רציתי להפוך לצורתי האנושית,לגוף שלי בתור בת אדם וכך עשיתי. עצמתי את עיניי חזק והרגשתי שזנבי נעלם,שהפרווה נעלמת השיניים שלי קטנות ואני בגוף של בת אדם. הרמתי את ראשי מהר בשביל לנשום אוויר ושחיתי בשקט ולאט. לא רציתי לחזור לשבט,לא רציתי להביט בפניו של אבא שלי. לא רציתי שכולם יראו שבדרך כזו קלה פגעו בי,לא רציתי שיראו אולי בכלל!.
שחיתי לעבר הגדה הקרובה אליי ותפסתי בה,ישבתי על הקרקע סוחטת את המים משיערי ונושמת את האוויר הקר. נזכרת בעוד דברים שסוויס אמרה לי. למשל בציד הראשון שלי בגיל שנה בערך היא באה איתי ושרדפתי אחרי הארנב הקטן ולא הצלחתי לתפוס אותו היא שאגה עליי וקראה לי נמרה בלי שיניים,שזה אומר שאי אפשר לקרוא לי נמרה בכלל,כמו אריה זכר בלי הרעמה שלו. זה העליב אותי לכן לא וויתרתי ועזבתי את הארנב. מצאתי עופר צעיר ורדפתי אחריו תפסתי אותו במחצית מהזמן שלקח לי למצוא אותו אכלתי מבשרו ונהניתי. סוויס ראתה שאם מעליבים אותי י שלי ביצועים יותר טובים. היא צודקת לצערי,אני לא אוהבת שמעליבים אותי ואם כן אני חייבת להתעסק במשהו למשל עם בשר. סוויס אהבה להתעסק ברצח כל הזמן. של נמר או זאב או כל חיה אחרת העיקר להתעסק ברצח. היא איבדה את זנבה באחד מהקרבות שלה,עם אריה אחד וכולם פחדו ממנה בגלל המראה הזה, היו כאלה שכינו אותה 'הילדה של השטן' והיו אחרים שקראו לה 'מכונת הרג',וכולם צדקו היא התנהגה כאילו יש לה את הכוחות של השטן והרגה את כל מה שהפריע לה בדרכה,היא הרגה אפילו את אחיה של אבא שלי קאצ'ה,הוא פעם התנגד לעזור לה בקרב ובלי לחשוב פעם שנייה התנפלה עליו וקרעה אותו לגזרים. הוא קבור היום ליד עץ השמש,זה עצוב לבוא לשם כל הזמן ולראות ערמה של אדמה ולדעת שמתחת קבור שם נמר,מאוד עצוב.
הסתכלתי על השמיים האפורים,אני חושבת שירד שלג עוד פעם ויכסו את כל האדמה בשכבה יפהפייה ולבנה,אפילו שאני אמורה להיות מכונת הרג כמו סבתא שלי,אני עדיין נשברת במראה של השלג הלבן והמרגיע. חורף זו העונה שאני הכי אוהבת..מכל העונות האחרות…אפילו שקר…
למרות שאני בגוף האדם שלי,עדיין השמיעה שלי מחודדת,שמעתי נשימות מהירות וציפורניים ננעצות באדמה,סובבתי את הראש שלי לעבר הכיוון ששמעתי את הכל והרגשתי תזוזה מאוחרי הסלע. הפכתי מהר לנמרה עוד פעם ורצתי אל הסלע,קפצתי עליו וראיתי זאב.
מסתכל עליי בפחד אבל נראה בעיניו שהוא מתעניין בי….
מי זה? ולמה הוא מוכר לי?…………………..