עץ החיים-פרק 2

עמדתי מאוחרי הסלע והתבוננתי באייל שאכל את סעודתו האחרונה. הרגשתי את נשימותיו,הרגשתי את הטפרים שלי ננעצים בחוזקה באדמה ומתכוננים לזנק. לקחתי תנופה וקפצתי מן הסלע,האייל הבחין אותי והתחיל לרוץ את הריצה הכי מהירה שלו,לא התאמצתי בכלל! תפסתי בעזרת טפריי את רגלו והוא נפל על האדמה,נעצתי את שיניי בבשרו ונהניתי מהבשר הטרי והחם,האייל השאיר את עיניו פקוחות אבל נשימתו אבדה מזמן,הוא מת.
אכלתי את כל הבשר ולא השארתי חתיכה קטנה ממנו,התגלגלתי על הקרקע בכדי לנגב את הדם שהכתים את פרוותי,הדם נספג בשלג והשאיר עליו כתם אדום-כתום.
עמדתי על רגליי והתחלתי לרוץ לעבר שאר הנמרות שיצאו איתי לציד,הגעתי לנקודה שבה האחראית על הציד אמרה לנו להיפגש וחיכיתי בה לשאר הנמרות. אנחנו צדות רק בקבוצות של נקבות,פעם אחת צירפנו זכר לציד והוא עשה טרור לזאפרי שהיא האחראית על הציד,ועוד המצחיק שהוא לא היה גור קטן. הוא היה אחד הבוגרים. רבות צחקו עליו….
"קיילה" נשמעה שאגתה של זאפרי "כן זאפרי" שאגתי אליה בחזרה "איך היה הציד?" נהמה לעברי "טוב.." שאגתי "מה צדת?" נהמה "אייל" שאגתי "כל הכבוד!" שאגה "מה את צדת?" נהמתי "כמה שפני סלע" נהמה "מה באמת?" שאגתי "לא היו הרבה איילים,הרבה נמרות צדו שפנים" שאגה אליי בחזרה "אז איך אני צדתי אייל?" נהמתי "קיילה!!" שאגה זאפרי וחשפה אליי את שיניה,שאר הנמרות הסתכלו על שתינו. "בסדר..מה כבר אמרתי!" שאגתי אליה בחזרה ועליתי על סלע אחד בשביל להיות גבוהה ממנה, "אני הולכת.." שאגתי והתחלתי לרוץ רחוק מזאפרי ומשאר הנמרות. לפעמים להיות בת של מנהיג זה קשה… אבא שלי,שמו אקירה הוא המנהיג של שבט נמרי השלג,וממני מצופה להיות המנהיגה אחריו למרות שאני נקבה. מה שאני לא אוהבת בזה שלפעמים הציפייה של אנשים כלפיי ענקית,הם רוצים שאני אתנהג כמו שצריך,אדבר יפה אתנהג כמו נמרה מהמניין. אבל אני לא רוצה,אני רוצה להיות חופשייה כמו כולם! לצוד כמה שאני רוצה,לשאוג על מי שאני רוצה והעיקר..להתחצף!
אבל כל המעמד שלי מקשה על כל הדברים האלה..כי אם אני עוברת על 'חוק' אחד,אני נענשת….
המשכתי לרוץ ואז ראיתי המון נמרים ונמרות רצים לאנשהו "מה קורה?" שאגתי אל נמר אחד שעבר.. "המשימה להדלקת הזאבים הושלמה,יש קרב עכשיו" שאג לי במהירות…לא יכול להיות..זה הצליח?!
רצתי מהר אחרי הנמר,לראות מה קורה שם….
הגענו לגבעה שמחברת את שני השבטים,גבעה שמשקיפה בדיוק אל עץ השמש-מקור חיי.
ראיתי שגם הזאבים התאספו מסביב לגבעה,ונמר וזאב עומדים בראש הגבעה,קרובים זה לזה,שונאים אחד את השני. פתאום ראיתי זאב אפור וגדול עומד על סלע אחד ומדבר אל הזאב העצבני שרב עם הנמר מהשבט שלי..אם אני לא טועה לנמר קוראים סיריס. הבחנתי פתאום באבא שלי עומד על סלע אחר בגבעה מסתכל על הזאב האפור. "אקירה! מה בכוונתך לעשות כאן?!" נבח הזאב האפור על אבא שלי "תירגע קרית'ין ידידי,לא בכוונתי לעשות כלום!" נהם אבי על הזאב האפור..שגיליתי עכשיו ששמו קרית'ין. "מה אחד מנמרך עושה בתחום של השבט שלי?" נהם קרית'ין על אבי "לא כלום!" שאג אבי על קרית'ין "אז מה הנמר עושה כאן?" נהם קרית'ין "הוא משוטט,אין סיבה לדאגה" נהם אבי "שקרן!!" נבח אחד מהזאבים עליו,אבא שלי שאג וירד מהסלע,הנמרים התכוננו לתקוף. רצתי מהר אל אבא שלי ועצרתי אותו..אני בעד להרוג איזה זאב אחד..אבל לא קרב ענקי שיביא עשרות קורבנות. "עזוב את זה אבא..הם לא שווים את זה" נהמתי,הוא הסתכל עליי וחזר לעמוד על הסלע. "אקירה,מה ברצונך לעשות פה?" שאל קרית'ין "שעשוע.." ענה לו "אתה באמת שקרן.." נהם קרית'ין. פתאום משום מקום הזאב שעמד מול סיריס תקף אותו,הוא נשך את פניו והפיל אותו על האדמה.
כל הנמרים שאגו והתחילו לרוץ אל עבר הזאבים,אני רצתי לכיוון השני רחוק מן הקרב…ראיתי פתאום מבעד לחשכה זאב רץ לאותו כיוון שאני רצתי,לפתע ממש רציתי לתקוף אותו גם. התחלתי לרוץ לכיוון שלו והוא הבחין בי,הוא חשף את שיניו אבל פתאום מיד הוריד אותם. הוא נעצר במקומו ודבר זה גרם לי גם לעצור. התבוננו אחד בשני,הוא הסתכל עליי באופן מוזר ואז ברח….
המשכתי להסתכל לכיוונו,או יותר נכון לכיוון שעמד בו…
מעניין למה הוא נעצר?………………………………………………….