עץ החיים-פרק 1

שכבתי על הקרקע המכוסה בשלג…פרוותי הלבה התמזגה איתה ונראיתי כאילו אני ערמה של שלג בעלת אישונים צהובים. שלג כבר ירד והוא מכסה את כולי…לא התנגדתי לדבר זה..לפעמים כיף פשוט לשכב על הקרקע.
שמעתי שאגות פתאום,וטפרים ננעצים בבשר טרי של אייל קטן. אלה הנמרות שיצאו לציד,זה השטח שלהם ואני פלשתי אליו,אבל הן אף פעם לא מצאו אותי כי התחבאתי מאחורי סלע גדול שהסתיר אותי.
שמעתי עוד שאגה,אבל קולנית יותר ועוצמתית יותר מהשאגות האחרות…שמעתי שאגות קטנות אחרות ורגליים מתחילות לרוץ. הצצתי מעבר לסל מה קורה שם,ונמר שלג זכר גדול מחפש שאריות מהבשר,הוא מרחרח את האדמה בשקט אבל שום דבר לא נשאר לו מהבשר,הוא נוהם ורץ למקום כלשהו..לחפש עוד בשר כנראה.
קמתי מהאדמה ותכננתי לחזור לשבט שלי,התחלתי לרוץ.. עליתי על הגבעה הגדולה שאני יכול להשקיף ממנה אל כל היער,ומשם אני יכול לראות את עצי הירח והשמש,או שמם הכללי-עץ החיים.
המשכתי לרוץ..השלג המשיך לרדת והקשה על ריצתי,אבל המשכתי לרוץ לא משנה מה!
הגעתי לכניסה של השבט,ושם עמד השומר,אנחנו תמיד שמים שומר בכניסה במקרה שנמרים ירצו להיכנס. התקדמתי לעברו בהליכה והוא הבחין בי "סיזה אדוני" נהם לעברי נהימה שקטה וקד לפניי "זה בסדר" נהמתי בשקט וסימנתי לו בראשי לחזור לתנוחתו הקודמת. "אני נכנס" נהמתי שוב,הוא הנהן ופינה לי את הדרך. נכנסתי אל השבט,אבל אף אחד לא היה. לא שמעתי מישהו ולא ראיתי אף אחד הולך לאנשהו "תגיד לי..לאן נעלמו כולם?" שאלתי את השומר והסתובבתי לעברו "הם הלכו לעץ הירח סיזה אדוני,היום זה יום התפילה" ענה לי "אוי נכון…" נהמתי קצת ברעש כי שכחתי את היום. "אני מציע לך לרוץ אולי תגיע לברכות מתאה" נהם "אולי.." נהמתי בחזרה והתחלתי לרוץ לעבר עץ הירח,מקווה שאוכל להספיק אליו…
הגעתי לעץ וראיתי שאין גם שם אף אחד..רק כמה זאבים יוצאים החוצה בשביל לחזור לשבט. נכנסתי אל אזור העץ בשביל לשכנע את תאה לתת לי ברכה. תאה הוא הזאב הזקן ביותר בשבט,הוא נבחר על ידי עץ הירח שהוא יהיה האחראי עליו,וכמובן שתאה עושה עבודה נפלאה.
חיפשתי את תאה בשביל לבקש ממנו ברכה "תאה?" שאלתי אותו "כן סיזה בני?" שמעתי את נהימתו החלשה והסתובבתי לכיוונו. "אני מצטער על האיחור" אמרתי בשקט וקדי לו קידה "זה לא יאה למישהו כמוך לאחר ליום התפילה" אמר לי "תסלח לי אבי" אמרתי בשקט "אין על מה להצטער סיזה בני,זה קורה לפעמים" אמר לי וסימן לי עם ראשו לקום. "האם אוכל לקבל ברכה?" שאלתי אותו "בוודאי,זה לא משנה האיחור או לא. העיקר שאתה מאמין" אמר תאה והלך לכיוון העץ הגדול הלכתי אחריו. תאה עלה על אחד השורשים הבולטים של העץ ושם את אחת מכפות רגליו על 'לב' העץ,הוא החל ליילל,ואני כמו תמיד אחריו. ככה ייללנו,במשך דקה לפחות עד שתאה הפסיק ואני אחריו. "אתה מבורך בני" נהם לעברי תאה וירד מן העץ "תודה אבי" אמרתי לו "תחזור לביתך במהרה סיזה,השלג ממשיך לרדת ואנחנו לא צריכים אותך קבור מתחתיו" אמר לי "אל תדאג..אני אזהר!" עניתי לו והתחלתי ללכת "תזכור סיזה…" התחיל לומר הסתובבתי לכיוונו "תמשיך להאמין במקור החיים שלך ושום איחור לא יחשב" נהם תאה,הנהנתי והתחלתי לרוץ אל מחוץ לעץ…
רצתי אל הבית שלי ונכנסתי אליו. "סיזה איפה היית?" שאלה אותי אמי "הייתי בעץ" עניתי לא וישבתי על האדמה "לא ראיתי אותך שם..אתה איחרת?" שאלה "כן.." עניתי לה "שפעם הבאה זה לא יקרה" נהמה "מצטער.." נהמתי בחזרה…. "סיזה!" נשמעה פתאום נהימתו של אבי "כן אבא?" שאלתי מיד ועמדתי על רגליי "בוא לבחוץ" אמר יצאתי החוצה וראיתי אותו יושב על סלע גדול אחד ומשקיף אל כיוונו של העץ "מה?" שאלתי אותו "למה איחרת היום?" שאל אותי "שכחתי שהיום זה יום התפילה..מצטער! פעם הבאה זה לא יקרה" אמרתי "כי פעם הבאה לא תהיה פעם הבאה!" נהם ונהימתו נשמעה כועסת "אני מצטער…" אמרתי והרכנתי את ראשי מנסה לכפר על מעשיי "אני מזהיר אותך סיזה,אם עוד פעם אחת תחדור לשטח של הנמרים בלא ידיעתי או רשותי,הראש שלך לא יהיה מחובר לעורפך יותר!" נהם בחוזקה וירד מהסלע מתקדם אליי,ראשי עדיין היה מורכן. "האם אכלת?" שאל אותי "כן.." עניתי "יופי..לך לישון" אמר לי,הרמתי את ראשי והסתלקתי משם…הבטתי לאחור ואבא שלי ישב שם מביט בירח הגדול שנישא מעליו. הלכתי אל המקום שבו הייתי בדרך כלל ישן,נשענתי אל אחד הסלעים ושכבתי על הקרקע הקרה והמושלגת. עצמתי את עיני וניסיתי לישון.
פתאום נשמעה יללה גדולה של אחת הזאבים,פקחתי מיד את עיני וקמתי ממקומי. "סיזה בוא!" קרא לי אבא שלי והתחלתי לרוץ לכיוון שהוא רץ. ראיתי שעוד הרבה זאבים רצים למקום ואז הצלחתי להבחין בחשכה גם כמה נמרים…
האם זה קרב?!……………………………..