עננים- פרק 2

הוא הביט בי לכמה שניות, וככה גם אני התבוננתי בזרוע הימנית שלו
הקעקוע הזה נראה כמו כנף ארוך, כזו שכמעט הזכירה מלאך.
מה שמוזר הוא, שאני מכירה את ג\'יימס, הוא לא טיפוס של קעקועים.
\"קעקוע חדש?\" שאלתי אותו בסקרנות.\"
\"איזה קעקוע?\" הוא שאל בבהלה.
אלוהים, הוא התחרפן לגמרי או שהוא עיוור.
\"זאת שעל הזרוע שלך, אולי?..\" שאלתי באיטיות.
\"אז את רואה אותו..?\" הוא שאל בבירור.
\"כן\" אמרתי וגלגלתי את עיני. \"זה משהו שאני לא אמורה לראות?\" שאלתי.
הוא התרחק ממני מספר צעדים ואז הלך לכיתתו.
\"ג\'יימס,זה משהו שאני לא אמורה לראות?\" צעקתי לו.
אך הוא הביט בי לכמה שניות לפני שהוא פתח את דלת כיתתו.
יכול להיות שהייתי צריכה להתעלם מזה, אולי הוא לא אוהב
שמביטים בקעקועים שלו, סתומה שכמותי. הגעתי לכיתתי.
עבר היום, הרגשתי הקלה שזה נגמר.רציתי ללכת עם ג\'נה
אבל מכיוון שאנחנו לא מסיימות באותן שעות, לא הלכנו ביחד.
וזה ביאס אותי, כי רציתי לדעת מה ג\'יימס רצה ממנה,ועל
מה הם דיברו.

הגעתי הביתה.
לאחר זמן מה ג\'נה התקשרה אלי. \"היי, תקשיבי, תתארגני יפה היום,
אנחנו יוצאות הפעם לאנשהוא\" היא אמרה בהתלהבות.
\"לאן?\" שאלתי אותה בסקרנות.
\"ביי, אוהבת !\" היא אמרה וניתקה במהירות את השיחה.
אני שונאת את ההפתעות שלה, למה היא פשוט לא יכולה להגיד לי
וזהו, זה כבר מתחיל לעצבן. התקשרתי אליה שוב.\"ג\'נה!\" אמרתי
לה בעצבנות.
.\"מצטערת, אני אבוא עוד מעט, תתארגני טוב? ביי!\"
היא שוב אמרה במהירות וניתקה לי את הטלפון.
מסתבר שהיא מתכננת משהו, ואין לי משהו טוב לעשות עכשיו.
כנראה שזו דרך מעניינת להעביר את הזמן. היא אמרה להתארגן
יפה, אה?
התארגנתי \"יפה\" לפי בקשתה, וחיכיתי קצת. היא הגיעה אל ביתי.
ראיתי אותה עם עומס של אביזרים, קולבים ומספר תיקים.
היא גלגלה את עיניה. \"הממ.. ידעתי שזה מה שיקרה..\" היא מלמלה.
\"את מכירה אותי, זו אני, עד שלא תגידי לי לאן אנחנו הולכות, אני לא אדע
איך להתארגן בהתאם\" אמרתי לה.
\"לא, אני רוצה להפתיע אותך\" היא אמרה בהתלהבות וחייכה אלי.
\"טוב, מזל שידעתי שזה מה שתעשי ושהבאתי איתי שמלות\" היא אמרה באופטימיות.
אני לא יודעת לאן אנחנו הולכות, אבל זה בטח כנראה למקום מספיק מפואר
בישביל שאצטרך ללבוש שמלה, איכס לא סובלת שמלות. התכוונו לעלות
לחדרי ואימי הגיעה עם עומס של שקיות. היא קראה לג\'נה ודיברה איתה.
\"אמה, לכי לחדר רגע\" אימי ציוותה לי. הן התלחששו להן, זה עצבן אותי.
היום הזה יותר מידי מסקרן אותי. למה כולם מסתירים ממנו משהו?
מה הולך? אני עומדת להשתגע, אני שונאת את זה, שונאת שמסתירים ממני.
כמה זמן אני צריכה לשמור על איפוק?..
הרגשתי עקצוצים בצדי הבטן, זה היה קצת כואב, משום שלא הרגשתי אף פעם
ככה, אולי בגלל ההרגשה הזו שאני לא יודעת כלום ממה שרוצים ממני, או כי
אני עצבנית. אימי קראה לי בהתלהבות ואמרה לי שהיא משאירה פה כסף.
ג\'נה בא אל חדרי ביחד עם כל אוסף השמלות שלה.
הרגשתי שנמאס לי. \"ג\'נה, תגידי לי כבר לאן אנחנו הולכות, אני שונאת
מסתירים ממני סודות\" אמרתי בקול רוטן ועצבני.
\"בקרוב תגלי\" היא אמרה בחיוך ערמומי. נאלצתי לשמור על איפוק.
\"טוב\" אמרתי ביאוש. \"אז את מוכנה לגלות לי על מה את וג\'יימס דיברתם היום?\" שאלתי אותה.
\"כמו כולם\" היא אמרה בפשטות. תמיד כשהיא אומרת כמו כולם, זה אומר שמישהו ניסה להתחיל איתה.
הרגשתי חנוקה, פתאום העקצוצים בבטן חזרו, זה הרגיש לי כאילו הם גברו. אני באמת חייבת להירגע.
מה הוא מוצא בה? ג\'נה היא חברה טובה, אבל הוא, הוא כבר ברמה אחרת לגמרי. אני חברה נוראית,
אני לא מאמינה שאני חושבת ככה.
ג\'נה הסתכלה עליי, באופן מודאג. \"הכל בסדר?\" היא שאלה אותי.
\"בטח\" הכחשתי. \"מעולה\" היא אמרה וחייכה אלי. היא שלפה בכל פעם שתי שמלות, ואמרה לי לבחור אחת מהן.
היא עשתה לי דווקא ובחרה לי את השמלות שלא בחרתי, ולאחר מכן היא ציוותה עלי למדוד כל אחת מהן.
השמלות לא היו נוחות, רובן היו או צמודות מידי או קצרות מידי, כי הם מן הסתם הסגנון של ג\'נה.
ג\'נה התייאשה. \"אולי את צודקת, את תיראי נהדר בחולצה וג\'ינס\" היא חייכה.
הרגשתי שהיא הכחישה, אבל זה לא כזה משנה לי.