עם לב פתוח-פרק 6

כשהתעוררתי מייקל כבר היה במטבח ואכל קורנפלקס, הוא ישב במקום של אבא זה נשמע מוזר אבל משום מה הרגשתי בטוחה. העובדה שיש מישהו שיכול לסכן את עצמו בשבילי נתן לי הרגשה טובה.
"בוקר טוב מייקל, הספה הייתה מספיק גדולה בשבילך?"
"בוקר, וכן זה היה מספיק בשביל הלילה, למרות שאני מעדיף את מיטת המים שלי"
הוא חייך ואכל מהקורנפלקס, יחסית למישהו ממשפחה עשירה הוא לא הכי סנובי שיש אבל לפעמים הוא אומר דברים בלי כוונה.
"אמא שלך עזבה עם אליס וג'ואנה לא הייתה בבית כשבאנו אז הזמנתי את אנה וג'יין כדי שלא תהיי לבד"
"מתי אתה תספר לה מייקל?" הוצאתי שוקו בשקית מהמקרר והתיישבתי בצד השני של השולחן
"בקרוב, אני מקווה. אולי היום בערב אצל ג'ונתן" אוי נכון היחום יש לג'ונתן יום הולדת 16, ממזר בעל מזל לי ימלאו 16 עוד פחות מחודש ואני לא יכולה לחכות
~צלצול פעמון~
פתחתי את דלת הכניסה והכנסתי את ג'יין ואנה פנימה, כשבאתי לסגור את הדלת נעל הפריעה לי ברגל האחרון ופתחתי את הדלת מחדש
"הארי!"
"איימי! מה קורה? לא ראיתי אותך מאז שלשום" הוא צחק וחיבק אותי
"למה אתה פה?"
"ג'יימייקל שלח לי הודעה" ניסיון קלוש לכסות את העובדה שהוא עוד פעם בילה את הלילה אצל ג'יין
"לא שלחתי לך הודעה" מייקל הגיח מהמטבח עם קערת הקורנפלקס ביד שלו והארי נתן לו מבט זועם
"אוי נו הארי כולם יודעים! אין טעם להסתיר את זה" ג'יין כנראה כבר רצתה לצעוק את זה בקולי קולות
"את צודקת" הארי אמר והתהלך לכיוון ג'יין, עבר אותה ושם את ידו סביב המותן של מייקל
"אני ומייקל מאוהבים, אנחנו יוצאים בחשאי כבר שלושה חודשים ופחדנו מאיך שתגיבו"
"תוריד ת'יד שלך ממני!" מייקל לקח שני צעדים הצידה והניח את קערת הקורנפלקס על שולחן הקפה, הארי התקדם לעברו כשהוא מנשק את האוויר ורדף אחריו לכיוון המטבח.
התחלנו לצחוק ועקבנו אחריהם, אנה תפסה את מייקל וג'יין עמדה בינו לבין הארי
"די! אתה נמנע מלספר להם, הבנתי אתמול כי איימי לא הייתה אבל עכשיו אין לך סיבה להתמהמה" הארי נהיה רציני והחזיק לג'יין את היד, כל כך קיטשי
"את צודקת, איימי אני מצטער אני עם ג'יין אנחנו לא יכולים להיות ביחד יותר"
התחלתי לבכות בכאילו ואמרתי תוך כדי בכי מזוייף
"אחרי כל מה שעברנו? ככה אתה בוגד בי? אני לעולם לא אסלח לך!"
כולנו צחקנו ובירכנו אותם על שסוף סוף הם החליטו לשתף אותנו וכמה שקופים הם היו,
"אני מקווה שהשאר לא יודעים כי אני לא רוצה להיות האחרונה שיודעת!"
תמיד שנאתי להיות האחרונה שיודעת כי צוחקים עליי שהראש שלי כל כך מאחורה שלוקח לי שעתיים להבין בדיחה
"אני מסיקה שנעשה סיבוב מסביב לבית הספר כדי לאסוף את כולם?" אנה אספה את שערה הבלונדיני בקוקו על הצד והלכה לכיוון היציאה
"יש עוד קצת זמן, חוץ מזה איימי צריכה להתלבש" מייקל הלך לסלון כדי לסיים את הקורנפלקס שלו
"אוי נכון, אני עם הבגדים מאתמול, תודה שהזכרת לי מייק!"
"אל תקראי לי מייק, ואין בעד מה"
עליתי למעלה, החלפתי בגדים וסידרתי את התיק שלי. היום זה יום קצר, רק ספרות, אנגלית ולמי שלומד מואץ מתמטיקה, איזה כיף שאני לא מואץ
ירדתי למטה ויצאתי עם כולם, נעלתי את הבית והתחלנו את הסיבוב היומי שלנו כדי לאסוף את החבורה, בגלל שלא עוברים בבית של אנה הסיבוב לא היה ארוך כל כך אבל היינו צריכים לחכות למייקל כדי שהוא יביא את התיק שלו ויחליף חולצה ובגדים תחתונים.
יום קצר היום, אבל הוא מתחיל עוד עשר דקות ואנחנו לא יודעים מה לעשות בכיתה
"אני יודעת! כולנו במגמת עיצוב נכון?" מיקה שאלה את הקבוצה הענקית של עשר, וואו אנחנו הרבה, אף פעם לא חשבתי על זה אבל אנחנו יכולים למלא מיניבוס רק עם החבורה שלנו
"אני ואמבר בתכנות מערכות אלקטרוניות ומלודי באומנות אז יש לנו "רקע בעיצוב" אז סוג של כן" מייקל תמיד יודע לומר דברים בזמן הלא נכון, כולנו נתנו לו מבט של "אתה בטח צוחק עלינו", הוא השתתק ומיקה המשיכה
"אז למה שלא נעצב לעצמנו "בית מושלם"?"
"כמו בסימס?" אמבר שאלה ומיקה הנהנה לה חזרה
"זה יעביר את הזמן ונראה איך כל אחד חושב על הבית שהוא רוצה שיהיה לו ו…."
מישהו בדיוק נכנס לכיתה והתיישב באחד השולחנות האחוריים, שיער שחור ארוך ויחסית גבוה, מלודי לחשה לי באוזן
"זה הבחור החדש שדיברתי עליו, נכון שהוא הטייפ שלך?"
הוא נראה לי כל כך מוכר, אני לא יודעת מאיפה, לחשתי לה חזרה
"את יודעת אולי איך קוראים לו?"
"ארטי או משהו כזה, למה?"
אוי בבקשה שהוא לא יהיה ארתור, אני לא רוצה תזכורת יומית למה שקורה לאליס, בבקשה
"היי, ילד! אתה חדש?" ג'ונתן כנראה שמע אותנו והחליט לקחת פיקוד. הילד הרים את הראש והסתכל עלינו, החבורה המוזרה של עשר האנשים שמתלחששים ביניהם
"כן, אני ארתור, אתם יכולים לקרוא לי ארטי" הוא נופף את היד לעברנו והסתכל לכל אחד בעיניים, כשהוא הגיע אליי החיוך שלו קצת התקטן ועוד פעם הרגשתי צביטה בלב.
~צלצול בית ספר~
המורה עוד מעט תגיע כדאי שאתחיל להתארגן, הוא ישב בשולחן לידי כנראה שאין להתחמק ממנו. לפחות באנגלית אנחנו בהקבצות ואולי אני לא אהיה איתו בכיתה.