עם לב פתוח-פרק 5

ג'ואנה וג'ייסון כבר עזבו את הקניון לפני הרבה זמן ולקחו את השקיות של הקניות שלי איתם כי לסחוב אותם כל הדרך הביתה זה קשה הייתי צריכה לחזור הביתה ברגל, לא נורא רק רבע שעה של הליכה. הוצאתי מהכיס את הטלפון שלי ושמעתי מוזיקה מהאוזניות שקניתי, אוזניות וואקום כחולות של סקול קאנדי הן ממש טובות יחסית לאוזניות הקודמות שלי, הפעלתי את הפלייליסט של כריסטינה אגילרה התחיל להתנגן השיר שאני הכי אוהבת "Fighter"
הלכתי בקצב של המוזיקה כשהגעתי לשכונה זאת שכונת עוני עם בערך עשרים בתי מגורים בתוכה שמפרידה בין הקניון לשכונת המגורים שלי, הסוללה של הטלפון שלי כמעט מתה אז כיביתי אותו והמשכתי ללכת כששמעתי קול מצידי
"היי ילדה!" הסתובבתי לכיוון הקול, רחוב צדדי חסר תאורה שממנו יצאו שני נערים לפי דעתי בני בערך 18 או 19 כולם עם שיער שחור וגבוהים ממני, אחד מהם החזיק בקבוק שעטוף בשקית נייר חומה לא צריך לנחש כדי לדעת שמה שיש בפנים זה אלכוהול, כולם התנודדו לעברי וכל צעד שהם לקחו לעברי אני צעדתי אחורה, הם הסתכלו אחד על השני ואני התחלתי לרוץ. אני לא יודעת כמה זמן רצתי הייתי רק כמה מטרים מהכניסה לשכונה שלי כשאחד מהנערים תפס אותי והניף אותי לאוויר, ניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלו אבל לא הצלחתי, התחלתי לצעוק אבל הנער השני נתן לי מכה בראש עם הבקבוק והתחלתי לראות מטושטש, שניהם התחילו לגרור אותי לעבר סימטה כששמעתי קול מוכר,
"תעזבו אותה עכשיו וזה יגמר בצורה יפה"
"מי זה החננה? לוק תטפל בו"
הנער שאחז ברגליי עזב אותם והם נפלו בחוזקה על הרצפה, הייתי כל כך מטושטשת שלא היה לי אכפת. שמעתי כמה חבטות, גניחת כאב וחבטה של גוף על המדרכה
"שום דבר לא הולך כמו שצריך איתך לוק!"
הנער השני הניח אותי על המדרכה והלך לעבר הקול, התחלתי להסתובב כדי לראות מי זה אבל כל מה שראיתי הוא נער בערך בגיל שלי, גבוה ושיער חום קצר אבל הוא כיסח לנערים האלה את הצורה, מזכיר לי מישהו אני לא מצליחה לחשוב כמו שצריך, הראיה שלי הטשטשה לחלוטין והתעלפתי
********************************************************************************************
כשהתעוררתי הייתי כבר בבית, במיטה שלי אבל בבגדים שהייתי בהם. ממש כאב לי הראש כשניסיתי להתיישב על המיטה שלי, כשסוף סוף הצלחתי ךהתיישב על המיטה ראיתי את הנער מאתמול מכורבל בפוף שליד הארון שלי, זה מייקל! הוא עזר לי אתמול, אבל הוא לא נראה כמו מישהו שיכסח למישהו את הצורה הוא החנון של הכיתה שכולם מעתיקים ממנו שיעורי בית, עכשיו אני יודעת שיש לו צד של BADASS הסתכלתי על השעון 00:27 למה הוא בבית שלי בשעה כזאת? קמתי מהמיטה וניערתי אותו קלות כדי להעיר אותו
"מייקל, תתעורר" הוא קפץ בבהלה והסתכל מסביבו כדי לגלות מאיפה בא מקור הרעש שהעיר אותו.
"אהה זאת את איימי, מה את עושה מחוץ למיטה? תחזרי לישון" הוא קם מהפוף וסידר את החולצה שלו
"רצתי לומר לך תודה שכיסחת את הנערים האלה" הוא חייך בזריזות וחיבקתי אותו, הוא היסס לכמה שניות והחליט לחבק אותי בחזרה
"אין על מה איימי, עכשיו תחזרי לישון"
"אני אסדר לך את הספה למטה כדי שיהיה לך נוח ואז אני אחזור לישון"
הסתובבתי לכיוון הארון שלי כדי להוציא כרית ושמיכה כשנזכרתי
"אהה עוד משהו, איך ניכנסת?"
"אמא שלך הכניסה אותי, הייתי צריך לסחוב אותך עד הבית כי לא יכלת ללכת. לא הפסקת למלמל אז החלטתי להישאר פה כי הבית שלי קרוב לקניון ויקח לי מלא זמן להגיע" הוא חייך חצי חיוך והיה אפשר לראות שמשהו מטריד אותו.
הוצאתי כרית ושמיכה מהארון וסידרתי את הספה למטה, הוא תפס לי את היד לפני שעליתי חזרה למעלה
"איימי?"
"כן מייקל?"
"מי זה ארתור?"
מה? אההמ למה אתה שואל?"
"כי זה כל מה שמלמלת, חוץ מהג'יבריש"
"אין לי מושג, כנראה כי ראיתי מרלין לפני שיצאתי לקניון" שיקרתי, לא רציתי להדאיג אותו יותר מידי חוץ מזה זה רק שקר לבן.
"טוב, לילה טוב איימי"
"לילה טוב מייקל" כיביתי את האור וחזרתי לישון, לא היה לי כוח להחליף לפיג'מה, מעניין אם אנה יודעת שמייקל יודע להילחם, זאת כבר שאלה לבוקר.