עם לב פתוח-פרק 4
קניתי את העקבים והסתובבנו בקנין עוד איזה שעה וחצי עד שהתיישבנו בדלפק שמוכר שייקים. היום הזה אולי לא התחיל כמו שציפיתי אבל אני מאושרת שהוא נגמר ככה, שופינג עם חברה הכי טובה שלי, מאחורי הדלפק צץ ילד בלונדיני עם עיניים כחולות בגופיה אפורה וג'ינס כחול כהה
"איך אני יכול לעזור לגבירות המהממות שיושבות מולי?"
"מה קורה ג'ונתן?" ג'ונתן מכיר אותי ואת מלודי מאז כיתה ד', לא תמיד הוא היה חתיך ושרירי, עד כיתה ח' הוא היה נמוך ושברירי אבל אז היה לו פרץ גדילה מטורף והדרך היחידה שאני יכולה להיות בגובה שלו זה עם עקבים בגובה עשר סנטימטר.
"הכל אחלה אני משער שתישתו מה שאתן בדרך כלל שותות? וודקה מהבקבוק?"
צחקנו קצת והוא הביא לנו כוסות עם שייק פירות, ביקשתי ממנו פחית קולה ושילמנו. הוא ניגב את הדלפק משאריות מנגו ותפוז ותוך כדי שאל אותנו על מסע הקניות המפרך שלנו
"אני רואה שקיות של חנות נעליים איפור ובגדים, אני מצפה שתבואי בעקבים חדשים למסיבת היומולדת שלי מחר" הוא השעין את ראשו על ידיו כשהמרפקים שלו על הדלפק ומצמץ את העיניים שלו מהר כמו בנות שחושבות את עצמן, החזרתי לו בקול גבוה ומתנשא:
"איך אני לא אקנה מלתחה חדשה לחלוטין למסיבה בבית של ג'ונתן? זה פשוט פשע לא לקנות!"
לגמתי מהשייק שלי והוצאתי את העקבים שקניתי מהשקית, הוא התפאל מהעקבים ואמר שהם יראו ממש טוב עליי. הודיתי לו והחזרתי את העקבים לשקית, ואז ראיתי את אמבר, היא לבשה חולצה לבנה חצי שקופה שהייתה גדולה עליה בכוונה ומתחת גופיית סטרפלס לבנה היא לבשה חצאית קצרה בצבע ירוק בהיר שהחמיא לעיניים הירוקות שלה ולשיער האדמוני המתולתל שלה, ג'ונתן השתתק והסתובב כדי לשטוף את הבלנדר.
"היי אמבר, לא ציפיתי שתגיעי כל כך מהר בהתראה כל כך קצרה" מלודי קמה מהכיסא שלה וחיבקה את אמבר, אמבר חיבקה אותה חזר והתיישבה לידה
"איימי"
"אמבר" החזרתי לה תשובה, אנחנו לא כל כך מדברות, לא כי אנחנו אויבות או משהו פשוט כי אין לנו שום דבר במשותף חוץ מהחברים שלנו, למרות שיש לי חשש שהיא עדיין כועסת עליי מאז התקרית עם מייבש השיער והקמח כשהיא ומלודי באו לישון אצלי זה בכלל היה מכוון לג'ואנה, לא היה לי מושג שהיא רצתה להשתמש במייבש בשיער!
"לאן ג'ונתן נעלם?" שאלתי את מלודי, היא הרימה את כתיפיה בחוסר ידע ולגמה לגימה ארוכה מהשייק שלה. אמבר נופפה למישהו מרחוק וניסיתי לראות מי זה בין האנשים שהיו בקניון, ידעית שהייתי צריכה להביא את המשקפים שלי, למרות שהם שבורים ומודבקים בסלוטייפ אבל לפחות הייתי רואה יותר טוב.
למרות זאת זיהיתי את מיקה מיד, אי אפשר לפספס אותה עם החולצות המכופתרות הענקיות שלה שמכסות לה את כל פלג הגוף העליון וגם את התחת שלה, הפעם היא באה בחולצה מכופתרת אדומה עם משבצות בצבע כחול, אפור ולבן וטייץ כחול אפור. כשהיא התקרבה היא נראתה עייפה, כנראה נשארה ערה ליד סבתא שלה מעניין מה מצבה, קמתי אליה וחיבקתי אותה היא חייכה אליי חיוך עייף והתיישבה ליד אמבר
"איך סבתא רובינס, מיקה?" ג'ונתן הגיח מאחורי הדלפק והגיש לאמבר גלידת תותים עם רוטב שוקולד והוציא מהמקרר בקבוק של קולה זירו. מיקה לקחה את הבקבוק פתחה אותו ולקחה לגימה ענקית
"יותר טוב, היא הצליחה לישון כל הלילה בלי להתעורר מכאבים"
"זה טוב, מה עם הכימוטרפיה? כמה טיפולים נשארו לכם?" שאלתי אותה, כולנו מאוד אוהבים את סבתא של מיקה, היא הבן האדם האחרון שאמור לסבול ככה, זה לא מגיע לה.
"יש לנו עוד שישה טיפולים, הגידול הצטמצם אז אנחנו מקוות שיהיה אפשר להוציא אותו בניתוח אחרי שנסיים עם הטיפולים" היא הוציאה את הטלפון שלה והראתה לנו תמונה שלה עם סבתא שלה בבית החולים כשהן עושות פרצופים מצחיקים
"זה טוב שיש לה עוד שמחת חיים" אמבר סיימה את הגלידה שלה וזרקה את המפית לפח.
היא אמרה לכולם שלום והלכה לכיוון חנויות הבוטיק כנראה כדי לקנות מתנה לג'ונתן, למרות שהוא אמר שלא חייב להביא לו מתנות, שיט שכחתי לקנות לג'ונתן מתנה!
"שיט, מלודי אני צריכה אותך, מקרה חירום חמור ביותר!"
תפסתי את השייק שלי ביד אחת ואת מלודי ביד השנייה ורצתי איתה לכיוון חנות הנעליים,
"מה קרה איימי?" מלודי התנשפה ולקחה שלוק מהשייק שלה
"שכחנו לקנות מתנה לג'ונתן!"
"או מיי גאד! איך שכחנו? הרי סתם הלכנו לחנות הלבשה לגברים ובחרנו שלושה חולצות מהממות כדי להביא לחבר של אחותך!" היא נעצה בי מבט כועס והמשיכה לדבר
"מה קורה איתך היום? את ממש מחוץ לעיניינים!"
אני באמת אאוט היום, כשאני אחזור הביתה אני אכין לעצמי אמבטיה חמה ואלך לישון,
חזרנו לדוכן השייקים ואמרתי לכולם להתראות וחזרתי הבייתה.
תגובות (2)
תמשיכייייי ואת תצרפי את הדמויות שלי?
כן, לא רציתי לצרף את כולם בפרק אחד אבל פרק הבא הם יהיו ^_^