על שתי בנות – פרק 3
לפתע מיכל חזרה הביתה בוכה ורועדת, לא היה ברור מה קרה.
"אני חושב שאני אלך", ג'ייק אמר באי נוחות, נתן לי חיבוק ויצא במהרה.
רצתי למיכל כדי לברר מה קרה.
היא ניסתה לדבר, אבל הדמעות חנקו אותה, היא לא הצליחה להגות את המילים.
ידעתי שבאותו רגע הייתי צריכה רק לחבק אותה, שום דבר אחר לא יעזור.
חיבקתי אותה חזק, ידי ליטפו את גבה כדי להרגיע אותה. בטעות משכתי קצת את חולצתה ושמתי לב לדבר מאוד מדאיג.
"מה זה מיכל? ממה קיבלת את זה?", שאלתי אותה. הייתה לה חבלה אדמדמה-סגולה בגבה התחתון.
"מה? אה שום דבר, קיבלתי מכה", היא אמרה בעודה מנגבת את הדמעות. יכלתי להרגיש שמשהו לא בסדר, שמעתי בקולה שהיא משקרת.
"מיכל.. מה קרה?", שאלתי אותה בטון מסוקרן, והסתכלתי עליה במבט מבולבל.
היא נאנחה וקמה לשתות כוס מים, ואז החלה לספר לי את האמת.
"הוא.. הוא נפרד ממני, או שאני נפרדתי ממנו.. אני לא יודעת.", היא אמרה בחוסר ביטחון ומבטה הושפל לרצפה.
"תדברי ברור, מה קרה?", שאלתי שוב בדאגה.
"הלכתי אליו, הוא פשוט הפך לבן אדם אחר.. אגרסיבי, חסר סבלנות, צמא לסיפוק.. אמרתי לו 'לא' והוא פשוט לא הפסיק, אני לא יודעת מה קרה", גמגמה, והדמעות שוב שטפו את פניה.
"ניסיתי להתנגד, הוא נתן לי מכה.. בכיתי ולא היה לו אכפת".
התחלתי לבכות יחד איתה. הוא אנס אותה, את אחותי התאומה שאני חיה איתה כבר כמעט 17שנים, הרגשתי שהוא אנס גם אותי.
היא התחננה אלי שלא אספר לאמא, יש לה מספיק צרות על הראש.
הייתי בדילמה. מצד אחד אחותי שפכה את כל אשר על ליבה והרגישה שהיא יכולה לסמוך עלי, מצד שני היא נפגעה ופחדתי שזה יקרה שנית או יחמיר.
שמענו את צלילי המפתחות והעקבים שמתקרבים לדלת, מיכל רצה לחדרה כדי שאמא לא תראה אותה.
החלטתי שלא לספר ולנסות לפתור את זה בעצמי.
הלכנו לישון כמו שאנחנו.. מיכל נרדמה בתוך הדמעות, ואני הסתכלתי עליה מודאגת.
בוקר, יום חדש, יום שישי שבו אין לימודים.
אמא קראה לנו לאכול עוד לפני שהתעוררתי, אבל שמתי לב שמיכל כבר ערה, מסתכלת בהודעות.
היה לה חיוך על הפנים, זה מאוד הפתיע אותי.. אבל העדפתי שלא לשאול, כדי לא להזכיר לה את אתמול ולבאס אותה.
היא ירדה למטבח כדי לאכול. לא יכלתי להתאפק והלכתי לבדוק מה כל כך שימח אותה.
היא קיבלה הודעה מחבר שלה, הוא כתב לה שהוא מצטער על אתמול ושהוא לא התכוון, ושאל אם היא רוצה לבוא אליו כדי להתפייס.
היא ענתה לו בחיוב.
הייתי כל כך נסערת ומודאגת, לא נראה לי כל הסיפור הזה.
איך יכול להיות שאתמול היא נאנסה, והיום היא חוזרת על ארבע? איך יכול להיות שהיא כל כך עיוורת?
ירדתי לאכול, ראיתי שמיכל כבר סיימה חצי מנה ולאחר מכן רצה לחדר להתארגן.
החלטתי שהפעם אני לא עוזבת את המצב כמו שהוא, אני לא נותנת לה לעשות את זה לעצמה.
הלכתי להתארגן והמצאתי סיפור כיסוי שאני הולכת לעידן, עדכנתי אותו מן הסתם ויצאתי אחרי מיכל.
תגובות (2)
יש לך כתיבה טובה ורק המלצה קטנה להמשך כשנגיע לקטעים הגדולים והחשובים תקפידי להרבות בתיאורים זה סוחף את הקורא לסיפור, אבל הסיפור גם ככה סוחף ויפה❤ אז אני מקווה שתמשיכי מהר ואם את צריכה עזרה אני פה????
תודה רבה! ♥
הוספתי את הפרק האחרון להיום, אני מקווה שהוא לא קצר מדי ביחס לעלילה.