על סף התהום- הקדמה.

-1849, אמריקה, 22 באוקטובר-
"מה הוא אמר לך?! תעני" המבוגר בעל כובע שוטרים מוזר ושונה, ותג של כוכב נוצץ על חולצתו שישב מהצד השני של השולחן שאל. הם היו בחדר אטום ומבודד, מכשיר ההקלטה הונח ליד החוקר. היא שתקה.
"את מבינה שאת מסכנת עכשיו את האנושות?" הוא נבח בה.
"האנושות כבר נמצאת בסכנה כך או כך, והם? הם לא הסיבה. אנחנו הסיבה." היא אמרה לבסוף.
"מה הדבר הזה סיפר לך?". היא שתקה שוב.
"תעני לי!" הוא צרח וקם מהכיסא. היא חייכה ולא אמרה דבר.
"לוסי הרינג, את מואשמת בשיתוף פעולה עם היצורים האלה ועד שיוכח אחרת את במעצר." הוא צעק ובסיום משפט זה נכנסו חבורת אנשים שמו לה אזיקים וגררו אותה משם.
לאחר שהיא נעלמה איש גבוה ומבוגר בעל חליפה נכנס לחדר.
"מה עושים עכשיו שריף?" האיש עם החליפה שאל בדאגה.
"תשתיקו כל שמועה קטנה, אין טעם להכניס את העולם כולו לפניקה עד שנדע מה מתרחש." הוא אמר והלך לכיוון היציאה.
"ומה בנוגע ליצור, הוא סיבה מספיקה אינך חושב? הוא מסתובב חופשי באדמה שלנו"
"הוא בטח גוסס כבר איפה שהוא, ירינו בו מספיק פעמים, הוא לא עמד בזה." השריף אמר ויצא מהחדר.

-1849, אמריקה, 12 בנובמבר.-
"אדוני היא ברחה, היא נעלמה מהתא. אין שום סימני בריחה היא פשוט, נעלמה." אדם בעל מדים חומים ירוקים נכנס לחדר השריף וצרח את החדשות.
"לא יתכן" השריף מלמל. "תחפשו אחריה, תחפשו בכל חור אפשרי.!" הוא פקד על החיילים והם יצאו מהחדר.

החיפושים אחריה נערכו במשך כמה חודשיים, אך לא היה סימן ללוסי. עם הזמן הם הפסיקו לחפש, לא היה טעם…לא נמצא שום רמז למיקומה או שום דבר על היצור.
ובזמן שהחיפושים הופסקו כך גם כל הסיפור נשכח.