על טבעי פרק 4

המקום שהגענו אליו היה מדהים. פיות קטנות-פיקסיות קיבלו את פנינו ומרעיפות אלינו את ברכותיהם. גמדונים הגישו לנו את האוכל המקומי ונראה ששלגיה הסתדרה איתם יותר מאיתנו, הם הציעו לה לישון אצלם בתנאי שתנקה ותסדר להם ושלגיה כמובן שהסכימה בחיוך ובהכרת תודה. עוץ לי ואני ישבנו על גזע עץ חלול מחוץ למרפאת בית החולים של הפיקסיות. (הפיקסיות נודעו בתור ״מרפאות החיים״ היו מכרים שהם כבר החיו כמה אנשים וחיות שלא היה מגיע להם למות ובכלל הפיקסיות הם רופאות מעולות) ״היא תהיה בסדר״ עודדתי את עוץ לי שהיה שקוע בעצמו וכמעט ולא דיבר. ״כן, אני יודע. אני פשוט סתם חושב לעצמי״ כנראה ניסה להרגיע אותי אבל ידעתי שעדיין הוא דואג לה. פיקסית כחולה יצאה מחדר המרפאה והתיישבה לידינו. היתי צריכה להיזהר שלא למעוך אותה, היא הייתה ממש בגודל של הזרת שלי. ״אני שמחה להבשר לכם היא בסדר, היא קצת תשושה אבל- לאיפה אתה חושב שאתה הולך?״ היא שאלה את עוץ לי שכבר קם למשמע דבריה של הפיקסית. ״תחזור הנה, היא צריכה לנוח״ אמרה בקול רם יותר הפקסית אבל לעוץ לי לא היה אכפת. הוא כבר נכנס לתוך החדר. ״אל תדאגי, הוא רק רוצה לראות אותה״ הסברתי לפיקסית והלכתי אחרי עוץ לי. שירבבתי את ראשי פנימה. החדר היה חמים אולי בגלל האח. על ספת עור שכבה בל כשלידה כרע ברך עוץ לי. בל נראתה שמחה וחיוך נפרס על פניה ועל פני עוץ לי. הם נראו מאושרים. חייכתי לעצמי. חזרתי אל הנסיכות מהאגדות שחיכו לשמוע את הבשורה אבל כשהלכתי לקראתם ראיתי כבר שמשהו לא קשורה. שלגיה נעלמה. ״איפה שלגיה״ קראתי כשאני רצה לקראתם בבהלה. אורורה ענתה לי ״היא הלכה להרוג את המלכה, את אמא שלה״ מה?! למה לה לעשות את זה? אורורה ענתה לי כיאילו קראה את מחשבותי ״המלכה הרסה לה את החיים ואת חיי. אני ושלגיה חברות קרובות ואכפת לנו אחת מהשניה. תוכניתה של שלגיה תמיד הייתה להרוג את המכשפה שהרסה את חייהם של כל כך הרבה אנשים, זה מה שהיא תמיד רצתה-להרוג את המלכה. חוץ מזה אולי אז אני אוכל לחיות בלי פחד שיבוא הזמן בו אצבעי תידקר ואישן למשך 100 שנה״.
״אבל אורורה, אולי אנחנו נוכל לעזור לך בלי להרוג את המלכה ושלגיה תוכל לגור עם הגמדים כמו שרצתה והפיקסיות יוכלו לרקוח שיקוי שיעזור לשלגיה לחיות את חייה ולשכוח את עברה״
אורורה צחקה כלא מאמינה ״את באמת חושבת שלשכוח את עברך זה רעיון טוב?! זה סיוט..״
״אני לא מתווכחת איתכם, אנחנו הולכים להציל את המלכה וזה סופי. עוץ לי ישאר פה עם בל וישגיח עליה״ הכנתי את הסוסים ליציאה. כולם עלו על הסוסים מבלי לדבר. עמדתי בראש החבורה כשכולם דוהרים אחרי לעבר הטירה של המלכה..