על טבעי- פרק 1
איך הגעתי לפה? שאלתי את עצמי. אני ביער-בזה אני בטוחה אבל איך הגעתי הנה? השקט שהשתרר הטריד אותי, שום חיה לא נראתה. היער היה ריק. אין לי מושג איפה אני. האדם הראשון שאראה אני- לפתע עיני נתקלה בעורב- למרות שהוא היה דיי גדול בשביל עורב.. "היי" אמרתי והתקרבתי אליו אך הוא לא זז, הוא נשאר לעמוד ולשתוק. אחרי חמש דקות של עמידה במקום החלטתי להיתקדם אך ברגע שסובבתי את גבי לעורב שמעתי קול.. "חכי רגע יקירה" הסתובבתי לכיוון העורב והופתעתי לגלות שבמקום עורב היה שם מין שדון. היו לו אוזניים מחודדות ואף נישרי ושיער מתולתל חום שנראה כיאילו נדבק לו על הראש עיינים ירוקות צהובות ועור שחום. אין ספק שהוא לא בן אדם. הוא קפץ מהענף ונחת על שתי רגליו למולי. "מי אתה?" שאלתי את השדון "הרשי לי להציג את עצמי" הוא אמר וקד קידה משונה "אני הוא עוץ לי גוץ לי, לשרותך". "אוקי גוף לי, תוכל בבקשה להגיד לי איפה אני נמצאת?" הוא צחק "אני יכול להכול, וקוראים לי גוץ לי אבל בכול מקרה אני לא האחד שאצתרך להגיד לך פרטים. תצתרכי לגלות בעצמך" הוא אמר ונעלם. יופי ממש יש לי כוח לחידות עכשיו! המשכתי להיתקדם מספר צעדים עד ששמעתי קולות וצרחות. הם היו בברור של אישה. הלכתי אחרי הקולות והסתתרתי מאחורי שיח. היו אלה שודדים ולמעשה אלה היו צעקות קרב. אישה יפיפיה נלחמה בשודדים אך היו יותר מדי. רצתי לעבר השודדים עם חרב שלופה וכשעל כתפי חץ וקשת. "תודה" אמרה האישה תוך כדי לחימה "על לא דבר" החזרתי תוך כדאי התקופפות כלהב החרב עוברת מעלי. בעטתי בשודד והמשכתי בקרב. "קוראים לי בל ולך?" הכנסתי את להב הסכין לתוך בטנו של השודד ודחפתי אותו על הארץ. "אני אריה נעים לפגוש אותך בל" בל צחקה ותקעה פגיון בגבו של השודד שכמעט פגע עם החרב בראשה "כבר היו לי פגישות יותר טובות מזו" גיחכתי. מתנשמות ומתנשפות ישבנו על גזע עץ חלול. "זה היה קשה" אמרתי לבל "דווקא זה מסוג הקרבות הכי קלות שניהלתי" אם זה היה קל בשבילה מה זה קשה…"את חדשה פה לא? רואים לפי הבגדים" היא ענתה אחרי שראתה את הבעת ה"איך את יודעת".
"אני בטוחה שאין לך איפה לישון בזמן הקרוב אז תוכלי לישון אצלי" באתי למחות על הרעיון אך הוא לא נתנה לי לדבר "זאת ההחלטה הסופית" בל תפסה את ידי ולקחה אותי לכיוון ביתה…
תגובות (6)
סורי על הפרק הקצר
מוש לםםם המ שךך
אהבתי!
תמשיכי
וואו מושלם ,
מחכה להמשך
+5
תודה לכולם על התגובות ההמשך בקרוב (: