על טבעי פרק 8

״הופה! מה אנחנו רואות פה״ צחקה אורורה כשנכנסנו לחדרו של עוץ לי. פערתי את פי. עוץ לי ובל.. מתנשקים?! מתי זה קרה?? ״בל ניתקה מעוץ לי ונופפה לנו לשלום.היא קמה וחיבקה אותנו, היא נראתה הרבה יותר טוב. ״מצטערות עוץ לי אבל ניצתרך לשאול ממך את בל לכמה זמן״ אמרתי ועוץ לי צחק ״אני מקווה שלא להרבה זמן״ עכשיו הסתכל על בל ״אני אתגעגע״ היא גיחכה ונשקה אותו שוב ״גם אני״ אמרה ויצאה איתנו. ״אז מה קורה איתך ואיתו? ממתי אתם ביחד?״ שאלתי והתיישבנו על הספסל. ״הוא פשוט היה איתי ועזר ודאג וטיפל ותמך בי וכשהרגשתי יותר טוב פשוט.. טוב.. התנשקנו״ כולנו היינו המומות, עייני נפערו ״מה??!! מה זאת אומרת התנשקתם?״ בל נראתה מאוהבת ״זה פשוט קרה״ היא אמרה במשיכת כתפיים.
״יואו בל.. אני כל כך מקנאה בך״ אמרתי בזמן שאני והיא מתחבקות. ״אהמ אהמ..״ הסתובבתי והנסיך היה שם. ״אפשר את שלגיה לרגע״ הוא שאל. כולנו הבטנו עליה והיא קמה והלכה לכיוונו בלי לומר מילה לנו. כשהיא עזבה, פוקהונטס התחילה לספר לנו על מה קרה בעברה ועל כל מיני מאפים ודברים כאלה שהיא הייתה מכינה בארמון לפני שהייתה צריכה לעזוב. ״אז בעצם עזבת כי יש עלייך קללה?״ שאלה פוקהונטס את אורורה שכעת שקעה במחשבות. ״כן..״ אמרה במין מלמול. זה בטח היה ממש קשה לה.. לעזוב ככה את ההורים, את המשפחה, את הבית והנתינים וללכת למקום לא ידוע. ״זה היה קצת קשה, אני לא אומרת שלא אבל מתרגלים בסוף״ היא הביטה בי בחיוך ״בסופו של דבר להכול מתרגלים״ הוסיפה. ״כן אה..״ מלמלתי. שלגיה חזרה אך הבעת פניה לא השתנתה. ״אז מה הוא אמר לך?״ שאלה בל בקול חולמני. ״שום דבר מיוחד..״ אמרה שלגיה ואנחנו המשכנו לדבר. יכולתי להרגיש שמישהו צופה בנו מרחוק. פתאום קולות פיצוח של עלים יבשים נשמעו. הקולות התקרבו יותר אך נראה שהבנות לא שמו לב והמשיכו לדבר. לפתע ראיתי אותה. ילדה כבת 13, רזה ממש, שיערה הג׳ינג׳י היה אסוף בקוקו גבוה, עיני החתול שלה הביטו בי בחשש, פיה היה כמו מסורטט. היא נראתה כיאילו גוועת ברעב, ממש שלד מהלך. ״היי, מי זאת?״ שאלה לפתע שלגיה כששמה לב לילדה הקטנה. ״מה שמך?״ שאלה פוקהונטס וקמה ממקומה. ״אני זואי״ היא אמרה בלחש. ״מאיפה את, זואי?״ שאלה עכשיו רפונזל וחייכה חיוך קטן וידידותי. ״אני לא יודעת.. התעוררתי ביער״ בדיוק כמוני..
״אני מחפשת מישהו״ אמרה. ״את מי?״ שאלתי היא הביטה לרצפה כשדיברה ״את אחי.. דרק״ לא יכול להיות! השם הצתלצל בראשי ובאוזני. יכול להיות שהוא בחיים? פערתי את עייני, פוחדת שהדמעות שנאספו מסביב לעיני ישפכו החוצה. ״את אריה, נכון?״ שאלה זואי, מתקרבת אליי.
״כן, אני אריה״ אמרתי בקול רועד. ״הוא מחפש אותך״ היא אמרה וחיבקה אותי כשדמעות זולגות מעייניה…