על טבעי פרק 6

קמתי עם האור הראשון של השמש. כולם עדיין ישנו ולא רציתי להעיר אותם. אני חייבת למצוא תוכנית ב לגבי איך נעצור את שלגיה מלהרוג את המלכה. כולם תולים בי תקוות וציפיות וכולם מאמינים בי, מצד אחד זה טוב שיש מישהו אחראי אבל מצד שני אני היא זאת שאחראית והרבה תקוות תולים לגבי. אני חייבת לקחת אחראיות על מעשי ועל כל מיני דברים שאם אכשל בהם העיניים יופנו רק אלי ו- ״בוקר״ מישהו קטע את מחשבותי. ״בוקר טוב הנסיך מקסים״ בירכתי אותו לשלום אפילו מבלי להיסתכל ידעתי שזה הוא. ״איך ישנת?״ שאל כשהתקרב אליי ״אתה יודע, האדמה מאוד נעימה ונוחה לישון ממש מיטת 5 כוכבים״ הוא צחק ״לפחות לא עלו עלייך ג\'וקים״ רק המחשבה על זה עשתה לי בחילה. ״כדאי שנתחיל לזוז״ אמר הנסיך ופנה להעיר את האחרים, אני רק ישבתי בצל שקועה במחשבות. עד מהרה נשמעו קולות רטינה וכעס של ״למה אתה מעיר אותנו עכשיו??״ ו״אמא אני לא רוצה ללכת לבית ספר״ וכל מיני כאלה אבל בסוף כולם קמו. כולם אכלו מהר את ארנבות שהנסיך צד ושתו קצת מים מהאגם ומיד המשכנו בדרך.
״אז אם אתם פונים פה שמאלה וממשיכים ישר שעתיים בערך תגיעו לנהר פורקוס. תצתרכו לחצות אותו ואז אחרי כמה שעות של רכיבה תוכלו לראות מרחוק את הטירה. המסע יקח לכם שלושה ימים״ מה?! הבטתי בכולם המומה. ״אין דרך לקצר את המסע?״ שאלתי אותו ״יש דרך קיצור ליום אחד אבל הדרך מסוכנת״.
״אנחנו לוקחים את הדרך המסוכנת״. ובלי דבר נוסף המשכנו בדרך. ״נוכל להיתרחץ פה״ אמרתי ונכנסתי לאגם כשאני רק עם שורט וגופיה. ״בואו, המים חמים״ אמרתי כשאני מכניסה את כל הראשי למים. רפונזל, פוקהונטס, ואור ורב נכנסו למים בכיף והשפריצו אחת על השנייה מים. הנסיך בהתחלה התנגד להיכנס כשיש בנות באגם אבל אחרי שזרקתי עליו גוש בוץ הוא היה חייב להיכנס להיתחץ. אמילי רק הסתכלה וצחקה כשהיה על מה.
״אז מחר זה היום הגדול, מחר אנחנו עומדים לעצור את שלגיה.אני מקווה שנצליח״ אמרתי, מתבוננת באש הכתומה וכשחומה מחממם את כולי. הבגדים הרטובים הונחו על חבל תלייה ליבוש וכולנו היינו לבושים בבגדים נקיים יותר, מתכוננים לישון. כשכולם נרדמו ורק אני והנסיך נשארנו שאל הוא אותי ״איך שלגיה ניראת?״ חייכתי מסתכלת על השמיים הכחולים. ״היא הנערה הכי נחמדה ואמיצה שפגשתי. היא עושה הרבה דברים שאחרים היו פוחדים לעשות. אני מעריצה אותה״ הטתי את ראשי כך שעיני יפגשו בשלו. הוא חייך ״היא נשמעת כמו מישהי שהייתי שמח להכיר״ גיחכתי ״היא משהו מיוחד״. הסתובבתי לצד שני ובחיוך נרדמתי.
״אריה״ שמעתי לחישה. הכול התמלא ערפל ולא ידעתי איפה אני נמצאת. הנסיך והבנות לא היו לצידי. קראתי להם אך הם לא ענו, רק ההד של עצמי. ״אריה״ שמעתי שוב את הקול. הסתובבתי אישה לבושה בשמלה ארוכה בצבע כחול-ספיר עם מחרוזת לב כסופה ונעלי עקב תכולות. כתר מונך על ראשה ושערה השחור אסוף בקפידה. עיינים השחורות נעצו בי מין מבט מוטרד אך גם יהיר. ״רק שתדעי שאם שלגיה אכן תהרוג אותי, קללה תרדוף אותך ואת כל מי שאיתך במשימה לעצור את שלגיה. אחת אחת תמות בסבל ובכאבים, אני אדאג לזה! כדאי לך מאוד שזה לא יקרה״- התעוררתי בקפיצה. הכול עדיין היה חשוך אך הנסיך והבנות עדיין ישנו. ״זה רק חלום..״ מלמלתי לעצמי וכעבור זמן קצת שקעתי שוב בשינה…