אני אשמח אם תגידו לי איך הסיפור, ומה צריך לתקן בו.

על גג העולם-פרק ראשון-התחלה

05/11/2014 553 צפיות אין תגובות
אני אשמח אם תגידו לי איך הסיפור, ומה צריך לתקן בו.

נקודת המבט של קאיה:
הסתכלתי על הציור הרגשתי מוזר. ניסיתי לזהות מה זה, אך לא הצלחתי. לבסוף התייאשתי החזרתי את המחברת למקומה והלכתי לישון. לקח לי קצת זמן להירדם, כי לא יכולתי להתנער מההרגשה הזו. גם נזכרתי שכבר הרגשתי ככה פעם, מזמן. כששמעתי 'מוזיקה' אמא אמרה לי שזה דבר רע, המוזיקה הזאת. היא גם אמרה לי איך אומרים את זה בעברית. אני עדיין זוכרת את ה'מוזיקה' ששמעתי. את המילים. "becaous this things will chenge can you feel it now this walls that they put up to hold us back will fall down"
במשך כמה שנים האמנתי שזה יקרה, אבל התייאשתי.
לבסוף נרדמתי, בעצב ובמחשבה על דברים שלא יקרו לעולם.
למחרת בבוקר התעוררתי עם הזריחה כמו תמיד.
"היי" אמרתי לעצמי בחיוך עצוב "יום הולדת שבע עשרה שמח". פתאום ראיתי ציפור ענקית עפה לעבר חלוני. פתחתי אותו והתרחקתי. היא שמטה משהו לתוך חדרי ונעלמה. זה היה מכתב. התיישבתי על מיטתי האפורה ופתחתי אותו. "לקאיה היקרה" היה כתוב שם "יום הולדת שמח, קודם כל. המכתב הזה חשוב מאוד, אז תקראי אותו בתשומת לב רבה ככל האפשר" לא הבנתי איך הם יודעים שזה יום הולדתי, או מי זה 'הם' אבל המשכתי לקרוא, כי היה כתוב, וכי הייתי סקרנית.
מה שהיה כתוב שם היה מוזר, כל מיני דברים על היסטוריה, ואם אי פעם אוכל לסלוח על זה ועוד כל מיני דברים, אבל הדבר שבאמת השפיע עלי היה המשפט הזה "את פיה, את, אחותך, והאחים שלך. נבוא בעוד חצי שעה לקחת אתכם הביתה. בבקשה תתארגנו" ברגע שקראתי את המשפט המכתב נשמט מידי. "י-יש לי אחים ואחיות?" מלמלתי.
ואז נשמעה דפיקה בדלת "רק רגע" קראתי והחבאתי במהרה את המכתב.
פתחתי את הדלת וראיתי אותם. הם פשוט עמדו שם והביטו בי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך