עלילות נחמיאל פרק ב׳

פרק ב׳

יום אחד החליט נחמיאל לעזוב את השדה,
נטל רשות מהדודה, קיבל צידה לדרך – תרמיל קש עם כמה עשבים, ויצא לדרך.
כעבור כמה ימים של הליכה הגיע נחמיאל לאיזור מיושב בבני אדם, מן כפר כזה, שנקרא ״כפר כזה״.
נכנס אל הכפר רעב וצמא ומצא מעדניה לשבת בה.
באותו היום נחמיאל אכל ושתה מעדנים שלא חלם עליהם, חוץ מקש ועשבים לא ידע נחמיאל שישנם עוד מאכלים בעולם.
כמעט פרחה נישמתו מרוב תענוג באותה מעדניה.
אך כאשר קם ללכת כשסיים, התבקש לשלם עבור מעדניו.
נחמיאל שמעולם לא ראה צורת מטבע אמנם לא ידע איך יוכל לשלם אך רעיון צץ במוחו לפתע –
אם הם דורשים ממני לשלם, והם קיימים, אז יש לי בעיה,
אבל אם הם לא יהיו קיימים, אז לא יהיה מי שידרוש ממני לשלם, ואז לא תהיה לי בעיה.
וכך החליט באותו הרגע, שהם אינם קיימים, וקם והלך.
והם רדפו אחריו וצעקו לעברו שישלם,
והוא בשלו, הם אינם קיימים.
הזמינו שוטר שעצר את נחמיאל ושם אותו בתא המעצר, ולאחר יום הביאו אותו לפני שופט.
השופט היה אדם רחב, עם זקן קצר בצבע תכלת, וקרחת בצבע צהוב.
נחמיאל העיד במשפט שאכל מעדנים ושאז קם והלך כי לא היה לו למי לשלם.
השופט כמובן לא קיבל את גירסתו הילדותית של נחמיאל ושפט אותו להחזיר את החוב עד שבוע ימים ושיחרר אותו כדי שיוכל להחזיר את הכסף.