עלילותיה של הנערה פרק 1 (עדיין ניסיון)
הנערה הביטה בבית המלוכלך. היא לא האמינה שעליה לנקות הכל. הבית היה גדול ומפואר, והיא נגדה אותו לגמרי. היא הייתה נערה צנומה ועלובה, לבושה בפשטות. שערה השחור-סגול, שהגיע כבר כמעט עד ברכיה, היה מלוכלך ומעולם לא קיבל תספורת ועיניה החומות נתנו מבטים בוגרים, למרות שהיא הייתה עוד צעירה- בת 14 בערך, עד כמה שידוע. הנערה הייתה יפה, אך החיים האיומים שינו אותה. פניה היו מלוכלכות, ורגליה יחפות ושחורות כפחם. המטאטא נתקל בחוזקה בארונית. הנערה מיהרה לסדר הכל, לפני שהלורד ישמע ויבוא, יכה אותה על עבודתה המרושלת.
"דרקונים-נים-נים, דרקונים-נים-נים" זימר קול. הנערה הביטה בבהלה לרצפה. היא ראתה שם ספר עליו מצויר דרקון ולידו יצור מוזר. פיו של היצור זז, וכנראה שהיה מקור הקול. הנערה נבהלה.
"אתה, אתה, אתה מדבר?" שאלה את הספר,מופתעת ממעשיה.
"כן" ענה היצור. "תגידי, ראית במקרה את אמנדה?"
"לא… מי זו?"
"הנערה היחידה שיכולה לפתוח את הספר הזה, ולעזור לי לצאת מפה"
"אה. מצטערת, לא פגשתי בה מימי"
"נו… יש לה כזו שרשרת עם תליון נפתח ובתוכו אבן"
"לי יש כזו, אך שמי אינו אמנדה עד כמה שידוע לי" אמרה בנערה במבוכה.
"נו,נו" אמר היצור, נד בראשו, "למה את מחכה? תביאי אותה!" צווח הגמדון.
"מה?" שאלה לרגע, מבולבלת. "או, כן, כמובן…" מלמלה.
היא שלפה שרשרת מכיסה. היא הניחה את התליון הזוהר על ציור בצד הספר, לפי הוראותיו של היצור, והספר נפתח. "דרקונים" נכתב שם.
היצור הופיע תוך שניות בעמוד שליד.
"נו, קדימה" אמר. "תקראי"
תגובות (1)
להמשיך -שיך -שיך להמשיך-שיך-שיך