עליה מסובכת- פרק 2

כשהגעתי לכיתה אחר המקרה, חיפשתי את התיק שלי.
"איפה התיק שלי?!" שאלתי את המורה בכעס ובעצב.
"אני לא יודעת, אולי תרגעי?" אמרה לי המורה בהבעת פנים קשוחה.
רצתי מהר החוצה וראיתי אותו זרוק, מה שהיה בפנים זה רק: מחברות, ספרים והרבה חול.
אבל מה שלא היה שם זה היומן, הכסף והפלאפון.
התחלתי לבכות, לקחתי מהר את התיק ורצתי הביתה.
"פנלופי! פנלופי! לאן את הולכת?!" שמעתי את מאדי צועקת מאחורי.
המשכתי לרוץ, לא הסתכלתי לאחור.
-בבית-
הגעתי סוף סוף הביתה.
הלכתי לחדר סגרתי את הדלת ובכיתי.
בכי עמוק וכואב.
ואז הדלת נפתחה, זאת הייתה מאדי.
"מה את עושה פה?" שאלה אותי מאדי והתיישבה לידי.
"אני לא רוצה לחזור לשם לעולם!" עניתי לה וכיסיתי את הפנים שלי עם השמיכה.
"אני מצטערת על הג'יפה או על התיק" אמרה מאדי בטון כאילו היא אשמה.
"את בסדר את לא עשית כלום.." עניתי לה והסתכלתי עליה בתקווה שזה נכון.
מאדי הסתכלה עלי, אני הסתכלתי עליה, ואז היא אמרה.
"אני מצטערת על היום או מחר" והלכה.
הבנתי שהיא מצטערת על היום, אבל על מחר?
הלכתי לישון כי היה כבר לילה.
כל הלילה היו לי מחשבות על מה שמאדי אמרה לי.
מה זה יכול להיות? מה יקרה מחר?
קמתי בבוקר, ראיתי את המחשב פתוח על סקייפ.
היו המון שיחות שלא נענו ממאדי וגם מטליה.
התקשרתי לטליה והיא ענתה.
-שיחה-
"פנלופי! רוצי תזהרי!"
.
.
.
.
רוצים עוד?
אני עושה אחרי 20 צפיות לפחות תודה! מקווה שאהבתם!