עיר עתידית – פרק 6

הפנימייה של הבית ספר לא הייתה כמו הפנימייה בלונדון היא הייתה הרבה יותר טובה, היו חדרים שונים לבנים ולבנות ומסודרים לפי השכבות, בכל חדר גרו שני אנשים והיה אפשר לרשום ב'מחשב' איזה סוד חדר אתה רוצה ואז החדר נצבע כמו שבא לך ומתחלפים הרהיטים כמו שבא לך. בכל חדר היה ארון גדול, שירותים, מקלחת, מטבח, שני שולחנות כתיבה עם 'מחשבים' עליהם, שתי מיטות וליד כל מיטה שני מדפים ושתי מגירות אבל הכי מגניב היה ה'פלייסטיישן' לא ממש הבנתי מה זה בהתחלה אבל אחר כך הבנתי וממש אהבתי את זה, אתה לובש עליך ציוד מיוחד כזה ואתה יכול לשחק במה שבא לך יש מכוניות מירוץ אבל כמו שבטח אתם יכולים לנחש: מכוניות מירוץ מעופפות! שזה היה המשחק האהוב עליי למרות שלא הייתה שום מכונית, אני יכולתי להרגיש את עצמי מסובב את ההגה וכל פעם שהתנגשתי בקיר זה ממש כאב שיחקתי בזה כל הבוקר עד שטום נכנס ואמר לי שעוד מעט יגיע השותף שלי לחדר והוא רוצה להפגיש בנינו, עד לאותו רגע שכחתי בכלל שיש לי שותף וקצת התבאסתי, אבל אז שהשותף שלי נכנס די שמחתי אתם יכולים לנחש למה לא? כי השותף שלי היה הילד עם השיער השחור הקצר והעיניים הירוקות כמו הדשא. בהתחלה התביישתי כי לא ידעתי מה להגיד לו, שאני גיליתי שהוא עומד להיות החבר הכי טוב שלי? טום כנראה ראה את זה עליי ואז הוא הכיר אותנו אחד לשני : "יהלי זה רון, רון זה יהלי פה מורים משתמשים באותיות בשפה שלך כדי לדבר אל תלמידים אז קוראים ליהלי DN ולך קוראים מעכשיו SA"
"רגע! למה אותיות בשפה שלי חשבתי שלא מדברים אנגלית פה!" (תבינו שמקודם שמעתי אותיות באנגלית כי זאת הייתה השפה שלי שהמכשיר תירגם, אבל אז הבנתי שבאמת גם ביונידית משתמשים באותיות באנגלית) טום ענה: "היו בנושא הרבה חילוקי דעות אבל קבעו שרוצים לשמר קצת את תרבות כדור הארץ אז בחרו להשתמש באותיות באנגלית". פתאום נשמע צלצול מכיסו של טום זה היה טלפון כנראה אבל בפעם האחרונה שבדקתי הם לא היו קטנים ודקים הם היו גדולים ומחוברים לקיר. טום יצא מהחדר לדקה ואז כשחזר הוא אמר שהוא צריך לזוז ושמחר הוא יפגוש אותי. "ביי ותודה על הכל" אמרתי "ביי" הוא ענה ויצא מהחדר.