עיר עתידית – פרק 5 – עונה 2 – הפגישה עם אורגון!

עיר עתידית – פרק 5 – עונה 2: הפגישה עם אורגון!
"טוב, בגלל שאתם כל כך נואשים אין לי בעיה לתת לכם לראות את החברה הקטנה שלכם". זה היה קולו של אורגון. אני ידעתי, רק אני ידעתי שזה הוא… יהלי ואמה הסתובבו יחד איתי. ראיתי מראה נורא, אורגון חשף את צורתו האמיתית. הוא היה יצור מבחיל, מהצוואר שלו הגוף לא התחיל אלא יצאו רגלי נחש שהתפתלו במהירות ובצורה מגעילה שהרתיעה את כל מי ששלח את עינו לאורגון. כל שאר גופו היה גדול ומאיים, חום ושעיר, על גבו היו קוצים ירוקים שבהקו באור האדמדם של מאדים. רגליו היו סגולות וציפורני רגליו צמחו למרחק של 10 ס"מ. כך גם ציפורני ידיו. "אז, הפכתם את זה לקל יותר, ילדים כל כך טיפשים, לטוס למאדים כדי להציל אותה? לחשוב שתצליחו לנצח את אורגון? אז טעיתם, אני יודע עליכם הכל מהרגע שנולדתם עד לרגע שיצאתם להציל את ערימת הפשפשים הזאת". הוא הצביע בראשו על כיוונה של אדיסון, היא הייתה כבולה בשרשראות ונייר דבק היה מודבק על פיה כדי שלא תוכל לדבר. השרשראות היו כחולות עם הרבה חלודה חומה עליהן. כאילו הוכנו מלפני 500 שנה. אבל הבנתי למה אורגון רצה את השרשראות האלה, הן היו כל כך חזקות וקשות כך שאדיסון לא יכלה לזוז בכלל. היא ניסתה להזיז את השרשראות, אבל הייתה תקועה כולה. כל כך רציתי לבעוט באורגון לקחת את אדיסון ולברוח, אבל זה לא היה כל כך קל כמו שזה נראה… מאחורי אורגון עמדו 20 עב"מים במסכות שעמדו כמו השומרים של המלכה, דוממים, לא זזים, לא צוחקים, לא מדברים אפילו לראות אותם נושמים היה קשה. אף על פי שומרי המלכה השומרים האלה לא לבשו חליפות אדומות ולא חבשו כובעים גבוהים שחורים, הם נראו כמו אורגון רק יותר קטנים ממנו בהרבה, הם היו בגובה מטר שמונים בערך ואילו אורגון בגובה 3 מטר. את האמת הייתי ילד די נמוך, יהלי כבר היה בגובה מטר 65 ואני הייתי רק בגובה מטר 60. אז תמיד הרגשתי נמוך ליד יהלי, אבל עכשיו שראיתי כמה אורגון גבוה מיהלי הרגשתי שווה אליו. אז השומרים של אורגון היו נראים מוכנים לכל סימן של אורגון לפגוע בנו ונראו גם מרוצים מזה. זה די הבהיל אותי. שתי דקות השתיקה נגמרו כשאורגון אמר: "אז, שומרים! תקחו אותם לחברה שלהם ותארגנו להם גם שרשראות חלודות כאלה שאדיסון לא תרגיש לבד". אורגון צחק, הצחוק שלו היה כל כך מבחיל, אפילו ראיתי חמש – שש שומרים שנרתעו מצחוקו של אורגון. שלושה שומרים תפסו אותי, שניים את אמה ושבעה את יהלי (לאחר שבעט בשניים והפיל אותם לרצפה). הבנתי למה טום התכוון כשאמר שהכוח נחלש על מאדים, אם היינו על הירח יהלי היה יכול להפיל את כולם במכה. השומרים הובילו אותנו לאדיסון שישבה על מריצה שטוחה וגדולה שכבר מהרגע הראשון ידעתי שזאת לא מריצה רגילה. וצדקתי! כמובן…
כשהמריצה החלה לנסוע היא לא נסעה כמו, למשל איך אני אגדיר את זה, מריצה רגילה… היא נסעה אולי במהירות 25 קמ"ש אבל לא קמ"ש = קילומטר לשעה. קמ"ש = קילומטר לשנייה. עברנו דרך הרים ועמקים, המאדים היה די יפה, ראינו נחלים ויערות (לא חשבתם ככה, נכון?), לאט לאט הנוף החל להפוך לירוק יותר, ראינו אגמים, הרים, כפרי עב"מים, בקיצור כל מה שלא חשבתם שיהייה במאדים (כן כן היה שם גם גלידה – מוקדש לאור לסהר ולגלידה, גלידה סליחה שאמרתי שאת לא טעימה). אחרי עוד כמה מאות אלפי קילומטרים, הגענו למחבוא של אורגון… רגע?! זה המחבוא של אורגון?! חח…