עיר עתידית – פרק 30 ואחרון

טוב, מי שקרא את הפרק הקודם יודע כבר מה קרה אז אני אדלג כבר לקטע שירדנו מהמעבורת…
לוק ליווה אותנו לבית הספר, למשרדו של המנהל, השעה הייתה שעת דמדומים. "כל הכבוד, הצלתם את הירח, התחלתם את מהפך שלטונו של אורגון, ולכן בית הספר החליט לתת לכם מלגה של 15,000 יולים לכל אחד, רון חצי מזה זה העליות של הפנימייה לכן אין לך מה לדאוג עוד בקשר לזה" המנהל אמר לנו, חסרי דאגות יצאנו ממשרדו של המנהל, בדרך פגשנו את טום "אני מאוד גאה בכם, אבל אל תשכחו ביום שני הלימודים שלכם ממשיכים כרגיל, המורים יתנו לכם זמן להשלים את החומר אבל מעבר לזה, לא תקבלו, אז תתכוננו". קצת עם יותר דאגות המשכנו ללכת לפנימייה של בית הספר, כשהגענו לשם אמה לקחה אותנו למקום מרהיב ביופיו: דשא ירוק, שיחים גדולים של פרחים, עצי הדר, עצי פרחים, פרפרים ובריכה קטנה באמצע, כל האדמה הייתה מכוסה בשלל עלי כותרת בכל הצבעים והגוונים, מי הבריכה הצלולים נצצו מטיפת האור הקטנה שקיבלו, דגים מאושרים קפצו מהמים ברווזים שחו להנאתם, סנאים וארנבים קטנים הציצו מהעצים ומבורות קטנים שהיו באדמה, הגן הקטן היה מקום מדהים כמו גן עדן שנברא בצורה מושלמת, הגן הזכיר לי שבעתיד לא היו הרבה גנים יפים כאלה אולי אפילו כלל וכלל לא היו רק צמחים חסרי צבע עם עלים דוקרניים. "אני ביקשתי מטום ליצור גינה קטנה מיוחדת, הצלחתי לברוא מחדש כמה מיני חיות וצמחים וגידלתי אותם פה, רק טום ואני מכירים את המקום הזה, אבל עכשיו לאחר שקיבלתי את המלגה אני מתכננת לפתח עוד מקומות כאלה באיזור 1A5 ואחר כך אולי אפילו בכל מושבות החלל במדינת C648 ואולי בסוף בכל הירח" אמה אמרה, כל הערב ישבנו בגן, דיברנו, צחקנו, שיחקנו, נחנו. בלילה חזרנו לחדרים והתארגנו לשינה, בלילה חלמתי חלום: ראיתי עב"ם גדול במסכה מתקרב אליי ידעתי מי זה, זה היה אורגון, הוא אמר לי: "אתה חושב שזה נגמר אבל זה לא, אני אתנקם אני עוד אחזור"
קמתי בבהלה כולי מכוסה זיעה, רצתי לאדיסון, היא אמרה לי לא לדאוג ולהישאר איתה, נרדמתי על הרצפה אבל היא הייתה די נוחה, בבוקר יהלי נכנס לחדר בטירוף: "אני לא מוצא את רון, אני מפחד שמישהו חטף אותו!" ואז הוא ראה אותי "אה.." הוא אמר וגיחך. אבל אחרי שסיפרתי לו על מה חלמתי החיוך ירד מפניו "בסדר אין מה לדאוג עכשיו" אל תדאגו נודיע לטום. "אל תדאגו ילדים קטנים אורגון ברח ואיתו כל תומכיו" אמר לנו טום שסיפרנו לו, הוא הצליח להשקיט אותי קצת, חשבתי למרות הכל אני מוגן פה בינתיים הכל יהיה בסדר, הכל חייב להיות בסדר…