עיר עתידית – פרק 27 – עונה 2: מקום מבטחים – חלק ג'!

עיר עתידית – פרק 27 – עונה 2: מקום מבטחים – חלק ג':
רון נראה מופתע "א-אבל א-אני אתה וא-אתה אני…" הוא גימגם. צחקתי אף על פי שזה לא היה ממש מצחיק, בינתיים במוחי התחיל להתגבש הזיכרון הזה, נזכרתי איך שבאותו היום שאדיסון נחטפה, לפני שחטפו אותה פגשתי את עצמי, ניסיתי להיזכר מה עצמי עשה כדי להציל את אדיסון אבל לא הצלחתי, כנראה שאני בונה עכשיו את העבר שלי. זו הייתה מחשבה מגניבה ומפחידה באותו זמן. "אז ככה, היום זה היום שבו אדיסון הייתה אמורה להיחטף, מאז קרו דברים שאין לי מספיק זמן לספר אותם, אבל בקיצור ניסיתי להציל את אדיסון ולהביא אותה לטום והצלחתי, עד שנזכרתי שטום הוא אורגון…" מה?!" יהלי ורון צעקו יחד, נזכרתי באותו הרגע שצעקתי עם יהלי. "בקיצור אנחנו צריכים להציל את אדיסון" אמרתי. "
ואיך נעשה את זה?" יהלי שאל. "אין לי שום מושג" הודתי "ולחזור אחורה בזמן שוב זה לא בתכנית כי זה יכול לשבש משהו משמעותי מאוד". יהלי ורון נראו מודאגים. "למי אפשר לפנות?" רון שאל את עצמו. ואז פתאום לשנינו נפל האסימון "אמה!" צעקנו בצעקה שהבילה את יהלי. "אאאאהההה!" הוא צעק ואז נרגע ואמר "בפעם הבאה תנסו להמנמיך את הווליום". רון חייך וגם אני. ירדנו לקומה הכי הכי נמוכה של הבית ספר, הקומה של הרכבת התחתית של מושבות החלל, המקור הכי מהיר למעבר ממקום למקום. "איפה אמה גרה?" שאלתי את יהלי, את רון לא שאלתי כי כבר ידעתי שלא ידע. "אממ, נדמה לי ברחוב 8KH, רחוב אחד מפה במרחק שלושה ק"מ". העברתי את כרטיס הפנימייה שלי במכונה, וקניתי שלושה כרטיסים לרכבת הבאה, זאת אומרת עוד עשר שניות. הרכבת שהקדימה במעט עצרה, עלינו מהר, הקרון שלנו יצא ראשון. "אנחנו מגעים תוך חמש שניות" יהלי אמר, בהתחלה חשבתי שהוא מתלוצץ, אבל לאחר חמש שניות קול של אישה אמר "רחוב 8KH" ירדנו מהמרכבת, לפני התגלה מקום שלא ראיתי כבר הרבה זמן, שמש קטנה סנוורה אותי, אגם גדול מלא ברווזים היה באמצע הרחוב, שלל צמחים קישטו את הרחוב, אלפי פרחים פרחו על האדמה. ציפורים עפו למעלה, סנאים קטנים וארנבונים באו לקבל את פנינו. יהלי הסביר "לפני כמה שבועות אמה עשתה פה 'שינוי תדמית', אז…" עיני זרחו, המקום הזה היה כל כך יפה. עלינו לבית של אמה. צילצלנו בדלת. אימה של אמה פתחה לנו "שלום יהלי ורון ו…" איהמ של אמה נראתה מופתעת ומבוהלת במקצת. "אל תדאגו זה עוד מעט יעבור לה" הילי אמר. עברנו את אימה של אמה שעוד עמדה דוממת, בוהה באוויר…