עיר עתידית – פרק 20

1..! המעבורת סיימה את הספירה לאחור, החגורות נדבקו אלינו חזק, הרגשתי רטט נוראי עם החגורה שהחזיקה אותי, ומרב מהירות העיניים שלי דמעו, לאט לאט הרטט התחיל להיפסק בסוף לאחר 5 דקות, התחלנו לנוע בחלל הגדול, השמש הייתה ענקית והאור שלה היה מסנוור אבל היו לנו משקפי שמש מיוחדים ששמנו והאור של השמש לא השפיע עלינו. "הטייס האוטומטי עדיין מופעל, עוד שעתיים ניכנס לתחום ההגנה של השמש" אמרה אמה והמשיכה: "אחרי שניכנס לתחום ההגנה של השמש הדבר היחיד שיוכל להציל אותנו זה הכוחות שלנו. יש לכם תוכנית?" רק עכשיו נכנסתי ללחץ, "אני מופיע בשנת 20,987 בירח במושבת חלל, מסתבר שיש לי פה אחות מעצבנת, אני עומד להציל את הירח מהשמש עם עוד 3 ילדים בני 11 וחצי בערך, הכינו אותנו שבוע לכלום, בהפתעה טסנו שבוע קודם. הכל הולך מהר ולא סיפרו לנו איך למען השם אנחנו עומדים לעצור את השמש מלפגוע בירח. לא אין לנו תוכנית" זה מה שצעקתי במעבורת, בחלל במרחק שעה 58 וחצי דקות מהשמש. "אתה צודק, איך אפשר לעצור את השמש בכלל?" אמר יהלי. אמה אמרה, "צריך לחשב את הגודל של השמש את המהירות שלה לכיוון הירח את שעת הפגיעה שלה, ואז צריך לשנות את המסלול שלה לכיוון אחר, גם צריך לוודאות שהיא לא תפגע בכוכב אחר" . "יופי, לעשות רק את זה ממש קלי קלות, במיוחד לילדים בכיתה ו'!" אמרה אדיסון בציניות כמובן, למרות שאני חושב שהיא כל כך הייתה בבהלה שהיא ממש לא ניסתה להצחיק אף אחד. "רגע, אני יכול לחשב את כל הדברים האלה" אמרתי פתאום. "אני רק צריך דגם מוקטן של השמש וקנה מידה". יהלי שלף מכשיר קטן מכיסו "שמש, דגם מוקטן" הוא אמר. המכשיר ציית ותוך 5 שניות הופיע דגם מוקטן של השמש מוקרן כזה, לא מוצק כאילו זה נקודות אור קטנות שאפשר לחבר ביחד וליצור דגם מעופף משהו כזה אתם בטח תבינו. תוך שעה חישבתי את כל הנתונים. "עכשיו רק נותר לנו לבדוק איך נוכל לעלות על השמש אם נצליח להגיע למרכזה נוכל לדחוף אותה למסלול אחר" אמרתי. "הכוחות שלנו אמורים לסייע לנו נגד החום והקרינה של השמש, אבל זה לא פשוט כמו שזה נראה. בתוך השמש החום גבוה בהרבה שם יש סכנה גדולה מאוד, אפילו עם הכוחות שלנו לא נוכל להגיע לשם" אמר יהלי. "רגע! שמעתי אגדה על אבן מיוחדת היכולה לעשות הכל, האגדה מספרת על נסיכה שבעלה עזב אותה והיא רצתה למות, אבל המלך נתן לה אבן שגרמה לו לחזור אליה" אמרה אדיסון. "חה, כן בטח, אבן שיכולה לעשות הכל, איזו בדיחה את חושבת שקיים דבר כזה" צחק עליה יהלי. אדיסון חייכה: "חכה ותראה, חכה ותראה…"