עיר עתידית – פרק 16

קמתי בשעה 4 וחצי בבוקר, התארגנתי בזריזות והלכתי לבניין בית הספר, בשעה כזאת הבית ספר היה שקט ולא היו שם הרבה אנשים, הייתי צריך להגיע לחדר המורים בקומה 13, שם הייתי אמור לפגוש את פרופסור לינקוי. כשהגעתי הוא כבר היה שם הוא אמר לי לשבת על אחד הכסאות המעופפים, ישבתי.
"אוקי בואו נראה מה יש לנו כאן… B9M אמר לי שאתה תלמיד חדש אז אני אעביר לך שיעור על כל החומר שלמדנו לפני שהגעת". עברנו על החומר (שכחתי לציין שפרופסור לינקוי לימד מדעים), ואז הגיע התנחשו מה?! כן צדקתם הבוחן!!!!!! הלך לי גרוע…… "SA אני מציע לך להשתפר במדעים!" פרופסור לינקוי אמר לארח שבדק את הבוחן שלי. הוא שיחרר אותי ואז רצתי לחדר בפנימייה כדי להשלים את שעות השינה שלי עד לשעה 8:00. הימים עברו במהירות, כי היה לי כל כך הרבה לחץ ועומס בלימודים ובעבודה (שבינתיים התחלתי להשתפר בה) לאט לאט החדשות על הנבואה התחילו להתפשט בבית הספר ומילדים בכיתת גן עד לילדים בכיתה ח' הסתכלו עלינו, כשהיינו עוברים במסדרון היינו שומעים לחישות מכל צד וכל המבטים פונים אלינו, בארוחת הצהריים תמיד הייתה קבוצה של תלמידים מכל שכבה שהתלחששה מאחורינו, אפילו בכיתה בהפסקות הפנימיות (הפסקות בתוך הכיתה), היו מתלחששים כמו הזמן וברגע שהסתבבו לאחור הפסיקו הלחישות ונוצרה דממה מביכה. (אם לא הבנתם אז 'אנחנו' זה אמה, יהלי, אדיסון ואני). לאט לאט אמה ואני התחלנו יותר לריב, יהלי ואני נהינו חברים יותר טובים ואדיסון ואני נפגשנו לבד פעמים רבות כשעזרתי לה בשיעורי הבית במתמטיקה. יום אחד אדיסון אמרה לי: "לפני שהגעת יהלי ואני היינו ידידים ממש טובים אבל שנינו היינו היחידים בכיתה שהלכו לפנימייה, אז ילדים חשבו שאנחנו שונים, לא היו לי הרבה חברות וחברות טובות בכלל לא היו לי, גם יהלי לא היה ממש מקובל. אבל עכשיו כשאנחנו מסתובבים איתך ועם אמה אנחנו מרגישים יותר ביטחון ואני התחלתי להתחבר עם אמה" זה די הפתיע אותי כי כשראיתי את אדיסון ויהלי בפעם הראשונה, חשבתי שהם מאוד מקובלים, את האמת זה יותר שימח אותי מאשר איכזב אותי, כי גם אני בלונדון לא הייתי מקובל ולא היו לי הרבה חברים. וגם אני מרגיש עכשיו שיש לי חברים. כמו יהלי ואדיסון. אחרי שעזרתי לאדיסון בשיעורי בית הלכתי לפיצרייה…