מוקדש לאור (שעזר לי קצת). לנופר הנחמדה שממשיכה לקרוא (אני מקווה). למי שהקדשתי פרק קודם ולירדן שאותה לא אשכח... :) :)

עיר עתידית – פרק 16 – עונה 2: שלושת הטומים!

23/11/2011 564 צפיות 5 תגובות
מוקדש לאור (שעזר לי קצת). לנופר הנחמדה שממשיכה לקרוא (אני מקווה). למי שהקדשתי פרק קודם ולירדן שאותה לא אשכח... :) :)

עיר עתידית – פרק 16 – עונה 2: שלושת הטומים!
חודש עבר, מאז שחזרתי לשנת 1993. למרות כל הניסיונות של הפסיכיאטר עדיין לא השלמתי עם זה שלא הייתי בשנת 20,987 ושכל מה שעברתי שם לא קרה באמת. האמנתי שהם שם, כולם. בסכנת חיים, תוהים איפה אני ולמה אני לא בא להציל אותם. ככל שהימים עברו כך יותר האמנתי בזה שהם קיימים שם, מחכים שאבוא להצילם מידי אורגון. יום אחד, כשטיילתי ברחובות לונדון הסוערת. ראיתי בן אדם מוזר, חבוש כובע חום על ראשו ולבוש בגלימה ארוכה ושחורה. הוא די בלט בהתחשב בימי השמש הבודדים של לונדון. עקבתי אחרי האיש המסתורי, הוא הלך מהר ונכנס לעבר סמטה חשוכה הוא שלף מכיסו טלפון גדול כמו זה שהיה תלוי על הקיר בפנימייה, רק שאת הטלפון הזה הוא היה יכול לקחת איתו. הוא חייג מספר מסויים ודיבר בקול שקט ונמוך שהצלחתי לשמוע ולהפתעתי הוא היה די מוכר… "כן בדקתי, הוא לא פה. הייתה טעות, אין פה אדם כזה, כן אני בטוח, בדקתי בכל לונדון הוא לא פה…" האיש סגר את הטלפון ויצא מן הסמטה החשוכה. אז הצלחתי לראות את פרצופו, ישר זיהיתי את האדם. זה היה טום. "טום!" קראתי.
טום הסתכל עלי פער את עיניו והתחיל לרוץ רדפתי אחריו ברחובות לונדון, השעה הייתה שעת דמדומים. מרב לחץ היה לי קשה לנשום. צעקתי עם אוויר בקושי: "טום, אתה לא תצליח לברוח" והמשכתי לרוץ אחריו. אחרי כמה דקות הצלחתי לתפוס אותו. "טום, תסבירק לי מה הולך כאן. אתה היית מת. על מאדים… אורגון…" אמרתי. טום נראה מבולבל "אני אמות?" הייתה לי הרגשה שהוא דובר אמת. "אתה, בשנת 20,987…" עכשיו טום חייך ואמר: "כן, הטום ההוא". עכשיו היה תורי להיות מבולבל. טום ראה את זה עלי והסביר: "אני, בעוד כמה שנים מעכשיו אמציא מכונת זמן ואקח את עצמי משנת 1983 לשנת 20,987. אני נוסע בזמן, הטום שמת בשנת 20,987 הוא הטום שיהיה בעוד כמה שנים מעכשיו" עדיין היה לי קשה להבין. "אז מי הטום שהטום שמת לקח לשנת 20,987?". טום הסביר לי "הטום הזה נשאר שם במשרד המנהל בבית הספר". עכשיו הבנתי. כרגע טום אחד מסתובב בהווה שלו בשנת 1993, הטום של העתיד הקרוב מת בשנת 20,987 וטום של העבר, שנטש אותי כרגע שבוי במשרד המנהל בבית הספר שלי 'שדרות 115 7KH'. עכשיו ידעתי לאן אני צריך לחזור…
אמרתי לטום: "טום, אני צריך שתיקח אותי לשנת 20,987"….


תגובות (5)

זה מדהים מדהים מדהים!!!!
אני מאוהבת בכתיבה שלך, את כל כך מוכשרת
תמשיכי מהר מהר מהר אני רוצה לדעת מה קורה

24/11/2011 09:21

^^^^^^^^^^^
תדמייני שכל מה שלוסיני כתבה כתוב פה:)) P:
המשך מהרררררררררר

24/11/2011 10:32

ברווווור שאני ממשיכה לקרוא!!!!!!

סתייו זה ממש יפה!!! תמשיכי :)

24/11/2011 15:19

מצטרפת לתגובות הנ"ל ואכן חושבת שאת כותבת מאד מאד יפה ותמשיכי מהר ♥♥♥♥

25/11/2011 03:33

יואו אני מתה (לא, לא באמת)……
איזה תגובות קיבלתי!!!!!!!!!!!!!!!
:) :) :) :) :)
רק עכשיו חזרתי מאילת, אני אמשיך מהר……..

26/11/2011 08:34
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך